רבי נחמן מברסלב

מתוך ברסלבפדיה, האנציקלופדיה של חסידות ברסלב

רבי נחמן מברסלב
סוגאישיות
שם מלא רבי נחמן בן רבי שמחה
נולד ראש חודש ניסן תקל"ב (1772)
מקום לידה מז'יבוז'
נפטר ח"י תשרי תקע"א (1810)
מקום קבורה אומן
תלמידיו רבי נתן מברסלב
רבי שמעון (תלמיד רבי נחמן)
רבי נפתלי מנמירוב
רבי יודל מדאשיב
רבי שמואל אייזיק מדאשיב
רבי אהרן מברסלב
חיבוריו ליקוטי מוהר"ן
סיפורי מעשיות
ספר המידות

רבי נחמן מברסלב (תקל”ב–תקע”א, 1772–1810), המכונה בפי חסידיו “מוהר”ן” או “רבנו”, הוא מייסד חסידות ברסלב. אמו, פייגא, הייתה בתה של אודל ונכדתו של הבעל שם טוב, ואביו, רבי שמחה, היה בנו של רבי נחמן מהורודנקא, מתלמידי הבעל שם טוב. אף שחי שלושים ושמונה שנים בלבד, הותיר אחריו תורה ענפה וקהילת חסידים שהמשיכה להתקיים ולהתרחב גם בלי אדמו”ר חי שיעמוד בראשה.

ילדותו ונעוריו

רבי נחמן נולד בראש חודש ניסן תקל”ב במז’יבוז’, העיירה שבה פעל הבעל שם טוב ושבה נקבר. הוא גדל בבית שהיה מוקד לחסידים ולצדיקים, ודודו רבי ברוך ישב בה כאדמו”ר. לפי המסופר, בברית המילה ביקשה אמו מאחיה רבי ברוך לברך את התינוק שלא יחלקו על דרכו, ורבי ברוך פשט ידיו לצדדים כמי שאומר שאין בידו לעשות דבר.

לפי המסורת החסידית נמשך כבר בילדותו לעבודת ה’ מתוך מאמץ אישי וסתר, ולא נשען על ייחוסו המשפחתי. רבי נתן מספר בשבחי הר”ן שבגיל שש ניסה לשבור את תאוות האכילה ובלע את מזונו בלי ללעוס, ועקב כך נתפח צווארו. בחדר, בבית הספר, השתדל לצייר לנגד עיניו את שם הוי”ה, ומרוב טרדת מחשבתו לא ידע מה למד ורבו כעס עליו. יחד עם זאת העיד רבי נתן שבילדותו שיחק, קפץ וטייל הרבה, כמו שאר הילדים.

הוא נהג להתבודד ביערות ובעליית הגג בבית אביו, ולבקש מהבורא שיעזור לו להבין את לימודו. מנהגו להוסיף אחרי התפילות והברכות בקשות במילים שלו, בשפת דיבורו, נחשב לראשית דרכה של ההתבודדות.

בגיל שלוש עשרה, בשנת תקמ”ה, קרא לו דודו רבי אפרים מסדילקוב, מחבר הספר דגל מחנה אפרים, והשמיע לו דברי מוסר. באותה שנה נישא לשַׁשְׁיָא (בחלק מהמקורות: סוסיה), בתו של רבי אפרים מאוסטין, ועבר לגור בבית חותנו. לפי מסורת ברסלב, ביום חתונתו נקשר אליו תלמידו הראשון, רבי שמעון. רבי נחמן שוחח עם כמה בחורים צעירים כדי לבחון את דרכם, ואחר כך פנה גם אל רבי שמעון והעמיד פנים שהוא מדבר בענייני העולם הזה. רבי שמעון השיב שהוא איש תם, ומשם נוצר ביניהם קשר. בשנים שבאוסטין הרבה בהתבודדות בשדות וביערות, הנהגה שהפכה לאחר מכן לאחד מעמודי התווך של דרכו. בנעוריו חשב להסתיר את עצמו מפני הציבור ולא להיות מפורסם. לפי המסורת החלה התפרסמותו בגיל שמונה עשרה, בעקבות מעשה שאירע.

הנהגתו ונדודיו

לאחר מכן עבר למדוודיבקה, ושם החלו להתקבץ סביבו חסידים, ובהם רבי יודל מדאשיב ורבי שמואל אייזיק מדאשיב. בשנת תקנ”ח (1798) יצא למסע אל ארץ ישראל, בימי מלחמותיו של נפוליון באזור. הוא שהה בארץ חודשים אחדים, בעיקר בטבריה, ושב לאוקראינה בשנת תקנ”ט. לפי המסופר, כשיצא מעכו בדרכו חזרה כבש נפוליון את העיר מידי הטורקים. על המסע ראו נסיעת רבי נחמן לארץ ישראל. רבי נחמן ראה במסע זה נקודת מפנה בחייו הרוחניים, והדגיש בתורתו את מעלת ארץ ישראל כמקום שבו אדם עולה ממדרגה למדרגה.

לאחר שובו התיישב בזלאטיפולי, ושם פרצה נגדו מחלוקת חריפה בהובלת הסבא משפולי (ראו המחלוקת על רבי נחמן). בשנת תקס”ב (1802) עבר לברסלב, ובה התקרב אליו רבי נתן מנמירוב, שנעשה לתלמידו המובהק ולכותב תורותיו. לפי המסורת, עם בואו לעיר אמר לתלמידו רבי יודל שהוא רואה נשמה חדשה בגולה האוקראינית, והכוונה הייתה לרבי נתן (1780–1845). על מעמדו של רבי נתן אמר רבי נחמן: “ברוך השם שהזמין לי רך בשנים אחד שאפלו דבור אחד מדבורי לא יהיה נאבד עוד” (חיי מוהר”ן, פרק שסז).

השנים שלאחר מכן היו רצופות משברים אישיים: מות ילדים, פטירת אשתו הראשונה בשנת תקס”ז (1807), ומחלת השחפת שתקפה אותו באותה שנה. גם בעת מחלתו המשיך לנסוע בין ערים וכפרים ללמד את תורתו. בשנת תקס”ח נסע ללמברג (לבוב), ככל הנראה גם לצורך טיפול רפואי. באותה תקופה הורה לשרוף את חיבורו הנקרא ספר הנשרף. בחודש אייר תק”ע (1810) עבר לאומן, העיר שבה נהרגו כשלושים אלף יהודים בשנת תקכ”א (1761), ושם נפטר.

תורתו

תורתו העיקרית נאספה בספר ליקוטי מוהר”ן, שחלקו הראשון נדפס בחייו וחלקו השני (תנינא) לאחר פטירתו. במרכז דרכו עומדים כמה יסודות:

על שליחותו אמר, לפי רבי נתן: “אני אין לי מה לעשות בזה העולם כלל, כי בשבילי איני צריך לעשות כלל רק באתי להעולם לקרב נפשות ישראל להשם יתברך” (חיי מוהר”ן, פרק שז).

בשנת תק”ע גילה את תיקון הכללי, עשרה מזמורי תהלים שנועדו לתיקון הנפש. את הבטחתו למי שיאמר אותם על קברו קבע בפני שני עדים מתלמידיו, רבי אהרן מברסלב ורבי נפתלי מנמירוב.

המעשיות והספרים

בין השנים תקס”ו–תק”ע סיפר רבי נחמן שלושה עשר סיפורים ארוכים, שרבי נתן רשם ופרסם בספר סיפורי מעשיות. הידועים שבהם הם מעשה מאבידת בת מלך, הראשון בסדרה, ומעשה משבעה בעטלירס, האחרון. נוסף על כך חיבר את ספר המידות, אוסף מאמרים קצרים לפי נושאים. שיחותיו ותולדותיו נרשמו בידי רבי נתן בספרים שיחות הר”ן, שבחי הר”ן וחיי מוהר”ן.

פטירתו

רבי נחמן נפטר בעת ערב ביום שלישי, ח”י תשרי תקע”א, בחול המועד סוכות, ונקבר למחרת באומן, במקום שבחר לעצמו בחייו בשל קדושי העיר שנהרגו שם. הוא נקבר בבית החיים הישן, ולפי המסורת אמר על המקום שטוב לשכב בו (להיקבר). ציון רבי נחמן ממוקם ברחוב בילינסקי שבעיר.

ציונו ומורשתו

לפני פטירתו ביקש שחסידיו יבואו אל קברו בראש השנה. מבקשה זו צמח הקיבוץ השנתי באומן, שבדורות האחרונים מושך עשרות אלפי עולי רגל. ציון רבי נחמן הוא כיום אחד ממוקדי העלייה לרגל הגדולים בעולם היהודי.

רבי נחמן לא מינה ממשיך, וחסידות ברסלב נותרה בלי שושלת אדמו”רים. את תורתו הפיצו רבי נתן ותלמידיו, ובדורות האחרונים התרחבה החסידות הרבה מעבר לקהילותיה המקוריות באוקראינה, בין השאר בזכות תרגומים לשפות רבות.

מקורות