מעשה משבעה בעטלירס

מתוך ברסלבפדיה, האנציקלופדיה של חסידות ברסלב

מעשה משבעה בעטלירס
סוגמושג
מקורות סיפורי מעשיות, מעשה יג
שיחות הר"ן, קנא
מושגים קשורים מעשה מאבידת בת מלך
שמחה
ניגון בתורת רבי נחמן
צדיק האמת
תמימות

מעשה משבעה בעטלירס (ביידיש: “שבעה קבצנים”) הוא המעשה השלושה-עשר והאחרון בסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב, והארוך שבהם. בספרות ברסלב הוא נחשב לשיא המעשיות, ורבי נתן מברסלב כתב בסופו שאין לשער אפילו קצה מסודותיו. רבי נחמן סיפר את המעשה בשנותיו האחרונות, ולפי המקובל בשנת תק”ע (1810), סמוך לפטירתו.

המסגרת: המלך ובנו

לפי סיפורי מעשיות, מעשה יג, רבי נחמן פתח במילים “אספר לכם איך היו שמחים”. המעשה מתחיל במלך שמסר את המלוכה לבנו היחיד בחייו, ועשה לכבוד זה משתה גדול. המלך אמר לבנו שהוא רואה בכוכבים שהבן עתיד לרדת מן המלוכה, וביקש ממנו שגם אז לא יהיה בעצבות אלא בשמחה. הבן המלך היה אוהב חכמה וכיבד חכמים, אך מתוך החכמות נפל הוא עצמו לאפיקורסות, ובכל פעם שניסה להתחזק, חזרה הכפירה והתגברה אצלו כשהשתמש בשכלו. ענין המלך ובנו לא הושלם בהמשך המעשה.

הילדים והקבצנים

החלק העיקרי של המעשה מספר על בריחה ממדינה אחת, שבה איבדו הבורחים ביער ילד וילדה קטנים, בני ארבע וחמש. הילדים בכו מרעב, ובכל יום בא אליהם קבצן אחר, נתן להם לחם, ובירך אותם שיהיו כמותו. הקבצנים היו: עיוור, חירש, כבד פה, עקום צוואר, בעל חטוטרת (גיבן), קבצן בלא ידיים וקבצן בלא רגליים. הילדים גדלו, נעשו קבצנים בעצמם, ולבסוף שידכו אותם שאר הקבצנים, ועשו להם חתונה בבור גדול שחפרו וכיסו בקנים ובעפר.

שבעת ימי המשתה

בכל אחד מימי המשתה שאחרי החתונה בא אחד מן הקבצנים, ונתן לזוג “מתנת חתונה”: ברכה שיהיו כמותו. בכל פעם הוא מספר סיפור המגלה שהמום שלו הוא למעשה מעלה. העיוור, למשל, אינו עיוור כלל, אלא שכל זמן העולם אינו עולה אצלו כהרף עין, ולכן אינו מסתכל על העולם. בסיפורו מתחרים זקנים זה בזה מי זוכר דבר מוקדם יותר, והוא הזקן מכולם. כך מתגלה כל קבצן כצדיק בעל השגה עליונה, שמומו החיצוני מבטא את התעלותו מעל העולם הזה.

ביום השלישי מספר כבד הפה על הר ועליו אבן שממנה יוצא מעיין, ועל “לב העולם” העומד בקצה האחר ומשתוקק אל המעיין תמיד. הלב אינו יכול להתקרב אל המעיין, משום שכשהוא מתקרב אל ההר נעלם מעיניו ראש ההר שעליו עומד המעיין, ואם לא יסתכל על המעיין תצא נפשו, שכן עיקר חיותו ממנו. בסוף המעשה הוסיף רבי נתן שרבי נחמן קשר את סיפור היום השלישי לפסוק “מקצה הארץ אליך אקרא” (תהלים סא, ג), ושדוד המלך הוא בחינת הלב. גם בשיחות הר”ן, קנא מובאים דברים הקשורים לסיפור היום השלישי. בסיפורי הימים האחרים מופיעים מוטיבים של ניגון, של צדקה ושל ריפוי בת מלכה.

היום השביעי שלא סופר

המעשה לא הושלם. לפי דברי רבי נתן בסוף המעשה, את סיפור היום השביעי, של הקבצן בלא רגליים, וגם את סיום ענין המלך שבתחילת המעשה, לא זכו לשמוע. רבי נחמן אמר שלא יספר אותו עוד, ורבי נתן כתב שלא נזכה לשמוע אותו עד שיבוא המשיח. החסר הזה נעשה בספרות ברסלב לסמל של גאולה שעדיין לא באה.

מעמד המעשה

לפי רבי נתן, רבי נחמן אמר שאילו לא ידע שום דבר אחר מלבד המעשה הזה, היה גם זה חידוש גדול מאוד. רבי נתן הוסיף שיש במעשה מוסר רב ותורות רבות, ושהוא מדבר על צדיקים קדמונים. בחוגי ברסלב נוהגים ללמוד את המעשה ולספר אותו, והוא נדרש בספרים רבים של חסידי ברסלב.

המעשה עורר עניין רב גם בקרב חוקרים, סופרים ומתרגמים. הוא תורגם לשפות רבות ועובד לתיאטרון ולספרות, ונחשב לאחת היצירות הסמליות העשירות בספרות החסידית. חוקרים מצאו בו רמזים לתפיסת הצדיק, לתמימות מול חכמה כוזבת, ולמתח שבין החכמה לאמונה.

בדברי זקני ברסלב

בשיח שרפי קודש מובאים דברי רבי נחמן על הסיפור: “זאת המעשה היא חדוש נפלא מאד, ויש בה מוסר הרבה מאד ותורה הרבה” (שיח שרפי קודש, חלק א, סימן קיח)

ועל הקשר בין הסיפור לתיקון הכללי נאמר שם: “אלו העשרה המזמורים הנקראים תקון הכללי שגלה אותן רבנו הם הם בחינת העשרה כחות שהיה להבעטליר שבלא הידים שמוציאים העשרה חצים שפגעו בהבת מלכה המספר בהמעשה משבעה בעטלירס” (שיח שרפי קודש, חלק ה, סימן תל)