סיפורי מעשיות

מתוך ברסלבפדיה, האנציקלופדיה של חסידות ברסלב

סיפורי מעשיות
סוגספר
מחבר רבי נחמן מברסלב
מלקט / עורך רבי נתן מברסלב
דפוס ראשון תקע"ו (1816), אוסטרהא (שער ברסלב: תקע"ה, 1815)
טקסט מלאלקריאת הספר

סיפורי מעשיות הוא קובץ הסיפורים שסיפר רבי נחמן מברסלב לחסידיו בשנים האחרונות לחייו, כפי שרשם אותם תלמידו רבי נתן מברסלב. הספר נחשב לאחד החיבורים המקוריים ביותר בספרות החסידית, והוא עורר עניין רב גם מחוץ לעולם החסידי, בקרב חוקרים, סופרים ומתרגמים.

רקע

רבי נחמן ראה בסיפורים דרך להעביר רעיונות עמוקים בלבוש של מעשה. בחסידות ברסלב מקובל שהסיפורים הם תורה לכל דבר, ושמאחורי העלילה מסתתרים סודות קבליים. רבי נחמן עצמו לא פירש את רוב הסיפורים, ובחסידות ברסלב עסקו בפירושם לאורך הדורות.

לפי שער ברסלב, רבי נחמן אמר שהמעשיות גבוהות יותר מתורותיו, ושיש בהן כוח לעורר את האדם משנתו הרוחנית. בחיי מוהר”ן מובא שנשמע מפיו בפירוש שהמעשיות שסיפר “הם חדושים נפלאים ונוראים מאד, וראויים לדרשם ברבים” (חיי מוהר”ן, פרק סג).

תוכן

הספר כולל שלוש עשרה מעשיות עיקריות, ובהן:

לאחר המעשיות העיקריות מובאים בספר סיפורים קצרים נוספים ושיחות הקשורות לסיפורים. בקובץ המקורי יש גם הקטע “שיחות שאחרי המעשיות”, וכן הסיפור “מעשה מביטחון”.

לשון הספר

הסיפורים סופרו ביידיש, שפת הדיבור של החסידים. בהדפסה הראשונה הובא הנוסח העברי בחלק העליון של הדף והנוסח ביידיש בחלק התחתון, וכך נדפס הספר במהדורות רבות. העברית של הספר פשוטה ומושפעת מן היידיש. לפי שער ברסלב, הספר נדפס בשתי השפות לפי בקשת רבי נחמן, והוא נדפס בדורות האחרונים בשתי השפות, ורק לאחרונה נדפס בלשון הקודש בלבד.

הדפסות

בשער ההדפסה הראשונה מופיעה השנה 1815, אך רבי נתן כתב בזיכרונותיו שהדפיס את הספר בשנת 1816. מקום ההדפסה אינו מצוין. שער ברסלב מציין שהספר נדפס לראשונה באוסטרהא בשנת תקע”ה (1815), אך ביבליוגרפים נחלקו בשאלה אם נדפס באוסטרהא או במוהילוב. באותה הדפסה נוספו אחרי המעשיות גם הקטעים הידועים היום בשמות שבחי הר”ן ושיחות הר”ן.

פירושים ותרגומים

על הסיפורים נכתבו פירושים בתוך חסידות ברסלב, וגם חוקרים עסקו בהם רבות. לפי שער ברסלב, רבי נחמן התיר לחפש רמזים במעשיות, אף שרק הוא הבין את הסודות הרמוזים בהן. חלק מן הפירושים פזורים בין כרכי ליקוטי הלכות ובין המכתבים בעלים לתרופה. הידוע שבהם הוא רמזי המעשיות, המודפס כקונטרס מצורף לספר. פירוש עמוק נוסף הוא חכמה ותבונה של רבי אברהם חזן. הספר תורגם לשפות רבות. תרגום מוכר לאנגלית הוא Rabbi Nachman’s Stories מאת אריה קפלן, שכולל פירוש שוטף על פי מקורות ברסלב.

רשימת המעשיות

שלוש עשרה המעשיות שבספר הן: א. מאבידת בת מלך; ב. ממלך וקיסר; ג. מחיגר; ד. ממלך שגזר; ה. מבן מלך שהיה מאבנים טובות; ו. ממלך עניו; ז. מזבוב ועכביש; ח. מרב ובן יחיד; ט. מחכם ותם; י. מבערגער ועני; יא. מבן מלך ובן השפחה שנתחלפו; יב. מבעל תפילה; יג. משבעה קבצנים. ברבות מהן חוזרים מוטיבים קבועים, כמו מלכים ובני מלכים, נדודים במדבר, חיפוש אחר דבר שאבד, וחכם המסתתר בלבוש פשוט. אחרי המעשיות העיקריות מובאים בספר שבעה סיפורים קצרים נוספים, וכן “שיחות שאחר סיפורי המעשיות”.

הטקסט המלא: קריאה באתר

חיבור הספר והדפסותיו לפי הביבליוגרפיה

רבי נחמן התחיל לספר את המעשיות בשנת תקס”ו, והדבר נמשך עד אמצע שנת תק”ע. לפי המסורת, כשהתחיל לספר אמר שמאחר שהתורות והשיחות אינן מחזירות את החסידים אל ה’, הוא פונה אל סיפורי מעשיות. רבי נתן כתב את הסיפורים ביידיש, כפי ששמע אותם. כשרבי נחמן אמר שהוא מתכוון להדפיס את הספר בלשון הקודש למעלה וביידיש למטה, תרגם רבי נתן את המעשיות לעברית.

הביבליוגרפיה קובעת שההדפסה הראשונה נעשתה בשנת תקע”ו באוסטרהא, עם הקדמה אחת. בסוף הספר צורף ספר השיחות, ורבי נתן הוסיף גם תיקונים והשמטות לליקוטי מוהר”ן חלק א. מן ההקדמה השנייה משתמע שרבי נתן הדפיס את הספר פעם שנייה, אבל מהדורה כזו לא נמצאה, ואפשר שרק כתב את ההקדמה.

מהדורות מאוחרות שמציינת הביבליוגרפיה:

  • מהדורה ביידיש בלבד, בלי מקום ושנה, בערך בשנת תק”פ.
  • בערך בשנת תר”י, בלי מקום ושנה, עם שתי הקדמות ועם ספר השיחות בסופו.
  • תרל”ז, למברג, בידי הרב מטשערין, בפורמט קטן.
  • תרמ”א, ורשה.
  • תרס”ב, למברג, בידי צבי ווייסלב וישראל היילפרין. נוספו אליה הלכות מליקוטי הלכות הקשורות למעשיות, רמזי המעשיות של הרב מטשערין ורמזי המעשיות של רבי אברהם בן רבי נחמן מטולטשין.
  • תרס”ב ותרס”ט, ורשה.
  • תרפ”ט, לובלין, על דגם מהדורת למברג משנת תרס”ב.
  • תש”ט, ניו יורק, בידי בירך רובינזון.
  • תשכ”ה, ניו יורק, בידי אליעזר שלמה שיק.
  • תשכ”ט, ירושלים, בידי אריה וינשטוק, עם ספר שיחות ורמזים.

כותב הביבליוגרפיה מציין שחוקרים הדפיסו כמה פעמים את הספר בשינוי לשון ועם הקדמות משלהם, והוא לא ציין את המהדורות האלה.

מקורות