מעשה מאבידת בת מלך

מתוך ברסלבפדיה, האנציקלופדיה של חסידות ברסלב

מעשה מאבידת בת מלך
סוגמושג
מקורות סיפורי מעשיות, מעשה א
מושגים קשורים מעשה משבעה בעטלירס
תשובה בתורת רבי נחמן
התחזקות
צדיק האמת

מעשה מאבידת בת מלך הוא הסיפור הפותח את סיפורי מעשיות, קובץ המעשיות של רבי נחמן מברסלב. זהו אחד הסיפורים הקצרים והמוכרים בקובץ, והוא נחשב בברסלב לפתח להבנת דרכו של רבי נחמן בסיפור מעשיות. על פי מסורת ברסלב, זה היה המעשה הראשון שסיפר רבי נחמן, בשנת תקס”ו (1806) בקירוב.

פתיחת המעשה

לפי הנוסח שבסיפורי מעשיות, מעשה א, רבי נחמן פתח במילים: “בדרך ספרתי מעשה שכל מי שהיה שומעה, היה לו הרהור תשובה”. כבר בפתיחה הוצג אפוא הסיפור כבעל כוח לעורר את השומע לתשובה, ולא כסיפור לשם בידור.

עלילת המעשה

המעשה מספר על מלך שהיו לו שישה בנים ובת אחת, שהייתה חשובה בעיניו במיוחד. פעם אחת, בשעת כעס, נזרק מפיו משפט: “שהלא טוב יקח אותך”. בלילה הלכה הבת לחדרה, ובבוקר לא נמצאה. השני למלכות, שראה את צערו של המלך, ביקש משרת, סוס וכסף להוצאות, ויצא לחפש אותה.

אחרי שנים של נדודים במדבריות מצא אותה בארמון של מלך אחר, המתואר במעשה כמקום “הלא טוב”. הבת הסבירה לו שכדי להוציא אותה עליו לבחור מקום ולשבת בו שנה שלמה, ולהתגעגע, לבקש ולצפות כל השנה להוציאה, ולהתענות ביום האחרון בלי לישון. ביום האחרון של השנה ראה אילן ועליו תפוחים נאים, אכל מהם, ונפל בשינה ארוכה. בניסיון השני הוזהר שלא לישון ושלא לשתות יין, אך ביום האחרון טעם ממעיין שמראהו אדום וריחו כריח יין, וישן שבעים שנה. בת המלך עברה לידו, ניסתה להעיר אותו ולא הצליחה, וכתבה על מטפחת בדמעותיה שהיא נמצאת עתה ב”הר של זהב ומבצר של מרגליות”.

השני למלכות יצא לחפש מקום זה. במדבר פגש שלושה אנשים גדולים מאוד, אחים, שכל אחד מהם נושא אילן גדול וממונה על קבוצה של נבראים: הראשון על החיות, השני על העופות והשלישי על הרוחות. כולם אמרו לו שהמקום אינו קיים כלל, אך הוא התעקש שהוא קיים. לבסוף הגיעה רוח אחת שאיחרה, משום שנשאה בת מלכה אל ההר והמבצר. הממונה על הרוחות נתן לו כלי שממנו אפשר להוציא מעות, ושלח את הרוח להביא אותו לשם. המעשה מסתיים במילים שאת אופן ההוצאה לא סיפר רבי נחמן, “ובסוף הוציאה”.

פירושים

בספרות ברסלב ובפירושים המקובלים על המעשיות מתפרש המעשה כמשל לגלות השכינה. בת המלך מסמלת את השכינה או את כנסת ישראל, ונפילתה ל”לא טוב” מסמלת את הגלות. השני למלכות מתפרש כצדיק האמת, או ככל אדם מישראל המבקש לגאול את נשמתו ואת השכינה. הכישלונות בגלל אכילה ושינה מתפרשים כמשל לכוח התאוות ולהיסח הדעת, והדגש על המתנה והגעגוע מבטא את כוח הרצון והכיסופים.

המשפט של האחים הענקים, שהמקום “אינו בנמצא כלל”, מתפרש לעתים כדימוי לקולות הייאוש וההיגיון המעשי, והתעקשותו של השני למלכות שהמקום קיים מתפרשת כהתחזקות ואמונה פשוטה. הסיום, שבו המעשה אינו מתאר כיצד הוציא אותה, מתפרש כרמז שהגאולה השלמה עדיין לא התרחשה.

מקומו בספרות ובמחקר

המעשה תורגם לשפות רבות, ועובד לתיאטרון, לספרי ילדים ולקריאה מוזיקלית. חוקרים של ספרות עברית ושל חסידות ראו בו דוגמה לסיפור סמלי בעל מבנה של מעשייה עממית, שאליו נוספו רבדים קבליים. הוא נכלל כמעט בכל מבחר של סיפורי רבי נחמן, ומוצג לעתים קרובות כנקודת פתיחה ללימוד המעשיות כולן, לצד הסיפור הארוך מעשה משבעה בעטלירס.

בדברי זקני ברסלב

בשיח שרפי קודש מובא על הקשר בין מציאת האשת חיל לבין מעשה זה: “אבל על ידי העקשנות לבסוף ימצאנה וכמספר במעשה הראשון שבספורי מעשיות במעשה מאבדת בת מלך” (שיח שרפי קודש, חלק ו, סימן עא)