רבי נתן מברסלב

מתוך ברסלבפדיה, האנציקלופדיה של חסידות ברסלב

רבי נתן מברסלב
סוגאישיות
שם מלא רבי נתן שטרנהרץ
נולד ט"ו בשבט תק"ם (1780)
מקום לידה נמירוב
נפטר י' בטבת תר"ה (1844)
מקום קבורה ברסלב
רבותיו רבי נחמן מברסלב
תלמידיו רבי נחמן מטולטשין
רבי נחמן גולדשטיין מטשעהרין
רבי עקיבא זאב מנמירוב
רבי מאיר לייב בלכר
רבי זלמן ממדבדיבקה
חיבוריו ליקוטי הלכות
ליקוטי תפילות
ליקוטי עצות
חיי מוהר"ן
שיחות הר"ן
שבחי הר"ן
ימי מוהרנ"ת
עלים לתרופה

רבי נתן מברסלב (תק”ם–תר”ה, 1780–1844), המכונה בקיצור “מוהרנ”ת”, היה תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב. הוא רשם את תורותיו של רבו, ההדיר והדפיס את ליקוטי מוהר”ן ואת סיפורי מעשיות, ולאחר פטירת רבי נחמן היה המנהיג המעשי של חסידי ברסלב במשך יותר משלושים שנה. בלעדיו, כך מקובל לומר, תורת רבי נחמן לא הייתה מגיעה לדורות הבאים.

ראשית דרכו

רבי נתן נולד בנמירוב שבפודוליה, למשפחה אמידה שאינה חסידית. לפי המסופר בספרי ברסלב, כבר בילדותו הטרידה אותו שאלה אחת: האם זו התכלית של העולם, לחיות ולמות? הוא למד גמרא אצל מלמד ונמשך אל פשט הדברים יותר מאשר אל הקושיות והפלפולים של חבריו.

בצעירותו נישא לאיטה בתיה, בתו של רבי דוד צבי אורבך, רב העיר שרגורוד, שהיה מתנגד לחסידות. כשנתיים לאחר החתונה החל לנסוע אל צדיקים חסידיים, בהם רבי זושא מאניפולי, רבי מרדכי מקרמניץ ורבי שלום מפרובישט. משפחתו, ובראשה חמיו, התנגדה לכך בחריפות, ובספר ימי מוהרנ”ת הוא מספר שאינו יודע מהיכן קיבל כוח לעמוד מול מניעות שקשה לסבלן. הוא התקרב גם אל רבי לוי יצחק מברדיטשוב, ששימש לו רב ושקרא לו בחיבה “נתן שלי”. דברי תורה שרשם מפיו מובאים עד היום בספר קדושת לוי.

בלילה אחד בברדיטשוב בשנת תקס”א, כשהיה כבן עשרים ואחת, אחזה בו מרירות על העליות והירידות בעבודתו. הוא אמר תהלים בעזרת הנשים של בית המדרש, נרדם וחלם על סולם שעלה בו ונפל שוב ושוב, עד שנשמע קול שאמר לו להיאחז ולהחזיק את עצמו. לפי עדותו, חלום זה היה כשנה לפני שהתקרב לרבי נחמן, וכשפגש בו הכיר בו את האיש שבחלום (ימי מוהרנ”ת ח”א).

ההתקרבות לרבי נחמן

רבי נחמן אמר עוד לפני כן לסובבים אותו שהוא רואה נשמה על פני אוקראינה, ושהוא משתוקק לאיש למדן שיוכל לבאר את כתבי האר”י. בשלהי שנת תקס”ב, זמן קצר לאחר שרבי נחמן התיישב בברסלב הסמוכה לנמירוב, הגיע אליו רבי נתן יחד עם חברו רבי נפתלי מנמירוב. מאותו מפגש נקשר אליו לחלוטין, והפך בהדרגה למקורבו ולסופר תורותיו. בשיח שרפי קודש מובאים דבריו על המרחק בין נמירוב לברסלב, כשישה עשר קילומטר: “אלולא היה רבנו דר כל כך בקרוב מקום למקום מגוריו לא היתה לי שום אפשרות להתקרב אליו”. (שיח שרפי קודש, חלק ה, סימן קכ)

כבר בעשרת ימי תשובה של שנת תקס”ג שח רבי נתן את לבו לפני רבו. רבי נחמן הורה לו אז להתנהג בכמה הנהגות לפי שורש נשמתו, ובשיחה ביניהם המליץ לו לשפוך את הלב לפני ה’ כפי ששופכים אותו לפני ידיד טוב ואמיתי. מאז נהג רבי נתן לפרש לפני ה’ כל דבר שעמד לעשות. זו אחת הדרכים שהתבודדות הפכה למרכז הוראתו.

הוא נהג להתבטל לרבו: סיפר שבהתקרבותו אל רבי נחמן הניח מצדו את דעתו העצמית כדי לקבל ממנו עוד ועוד. רבי נחמן עצמו אמר, לפי המסופר, בעת הוצאת הספר: „כל אחד מכם יש לו חלק בתורה שלי, אבל נתן, יש לו חלק גדול מכולכם… אתם יודעים – אם לא היה הוא, לא היה לכם אפילו עלה אחד מהספר!” (חיי מוהר”ן ש”ע).

סופר תורת רבו

רבי נתן נהג לרשום את התורות ששמע מפי רבי נחמן בשבתות ובחגים, ולעיתים הראה לו את הכתוב והרב תיקן. כך נוצר הספר ליקוטי מוהר”ן, שחלקו הראשון נדפס בחיי רבי נחמן. את המעשיות רשם ופרסם בספר סיפורי מעשיות, ואת השיחות והתולדות כינס בשיחות הר”ן, בשבחי הר”ן ובחיי מוהר”ן. לאחר פטירת רבו הקים בית דפוס בברסלב כדי להדפיס את ספרי החסידות.

חיבוריו

לצד עבודת העריכה חיבר רבי נתן ספרים משלו, שנעשו לחלק מהקאנון של ברסלב:

  • ליקוטי הלכות: חיבורו הגדול, בן שמונה חלקים, המבאר את ארבעת חלקי השולחן ערוך על פי תורות ליקוטי מוהר”ן. כתיבתו נמשכה עשרות שנים.
  • ליקוטי תפילות: תפילות שחיבר על יסוד תורות ליקוטי מוהר”ן, ברוח הוראת רבו לעשות מן התורות תפילות. הספר משקף את שיחתו האישית עם בוראו.
  • ליקוטי עצות: סיכום מעשי של העצות שבתורת רבי נחמן, מסודר לפי נושאים.
  • ימי מוהרנ”ת: זיכרונותיו האישיים, ובהם תיאור מסעו לארץ ישראל ורדיפות שספג.
  • עלים לתרופה: אוסף מכתביו לבנו ולתלמידיו.

הדפסת חיבוריו

לפי הביבליוגרפיה של ספרי רבי נתן, ליקוטי הלכות הודפס בשמונה חלקים לאורך כעשרים שנה. חלק מהכתבים נשמרו בכתב ידו של רבי נתן, ובהם הלכות כל חלק בכרך נפרד. רבי נחמן מטולטשין נסע בשליחותו לדפוס, וחזר לטולטשין עם הספרים אחרי שהצליח להעביר אותם את הגבול. אחרי פטירת רבי נתן הדפיס בזלקווא בשנים תר”ז–תר”ח את חלקים ב וג של אורח חיים, ואחר כך את יורה דעה. בשנת תרי”ט הדפיס בלבוב את חושן משפט, ובשנת תרכ”א את אבן העזר. על שערי חושן משפט ואבן העזר נכתב שהודפסו באמסטרדם, אבל נראה שהודפסו בלבוב.

ליקוטי תפילות התחיל להידפס בשנת תקפ”ב בבית רבי נתן, בידי בנו רבי שכנא, ללא רשות הצנזור, ולכן נדפסו אז רק עשרים ושתים תפילות. עד תקפ”ד נדפסו שישים ושתים תפילות. ההדפסה הסתיימה בי”ד בניסן תקפ”ז. במהדורה הראשונה היו שני חלקים, ובהם מאה ותשע תפילות בראשון וארבעים ותשע בשני, פחות ממה שבספר היום. שמות הצדיקים נדפס בשנת תקפ”א ונוסף בסוף ספר המידות.

מכתבי רבי נתן נדפסו בעלים לתרופה. מכתבים שלא נדפסו בו יצאו בירושלים בשנת תר”ע בספר מכתבי מוהרנ”ת, ובשנת תר”צ כינס רבי אהרן לייב ציגלמאן את כולם בספר אחד, בשם המשולב של שני הספרים.

תורת ההתחזקות

הרעיון החוזר בכתביו הוא התחזקות, ובעיקר החובה שלא להתייאש. בתלמידיו נהג להרבות בעידוד יותר מאשר בהתעוררות. על פי ספר שיחות ש”ק, אמר: „על כל כף התעוררות, צריך קערה מלאה של התחזקות” (שיש”ק ח”ג, קנ”ח). בשיח שרפי קודש מובא גם אמרתו על ההשתדלות: “כשה’ יעזר אז תוכל עשות”. (שיח שרפי קודש, חלק ה, סימן קטז) בדומה לכך הדגיש את ימי הסליחה: לפי מסורת ברסלב אמר שעניינו של רבי נחמן הוא ראש השנה, ועניינו שלו הוא יום כיפור.

לפי המסופר, ראה פעם בעל בית שביתו נשרף, והלה לא התייאש אלא חיפש בין האפר חלקי עץ וברזל לבנייה מחדש. רבי נתן הסביר לסובבים אותו שכך גם בעבודת ה’: גם כשהיצר מתגבר מאוד, צריך לחפש נקודות טובות ולבנות מהן.

הנהגת החסידות לאחר רבי נחמן

לאחר פטירת רבי נחמן בתקע”א לא מונה אדמו”ר חדש, ורבי נתן קיבל על עצמו לשמור על הקהילה ולהפיץ את התורה. הוא ייסד את הקיבוץ השנתי בראש השנה ליד ציון רבי נחמן באומן, ופעל להקמת בית הכנסת של חסידי ברסלב באומן, הקלויז. בשנת תקפ”ב (1822) עלה לרגל לארץ ישראל.

בשנות השלושים של המאה התשע עשרה פרצה נגד חסידי ברסלב רדיפה קשה, שבראשה עמד רבי משה צבי מסאווראן. רבי נתן הולשן לשלטונות, נאסר לזמן קצר והוגלה לעיר הולדתו נמירוב, וחסידיו סבלו מחרמות ומהתנכלויות. בתקופה זו החזיק מעמד וחיזק את תלמידיו, ובמכתביו הרבה לחזור על הרעיון שאין להתייאש.

פטירתו

בחורף תר”ה, כבן שישים וחמש, אמר רבי נתן בשבת פרשת מקץ דברי התעוררות נוקבים, ובמוצאי השבת תקפה אותו מחלת המעיים שסבל ממנה כעשרים וחמש שנה. במהלך השבוע שאחריו החמיר מצבו. הוא המשיך לערוך תיקון חצות ולרשום חידושים, והם נדפסו בסוף הלכות ראש חודש בליקוטי הלכות.

בבוקר יום חמישי של פרשת ויגש התעטף בטלית והתפלל. אדל, בתו של רבי נחמן, זעקה לנוכחים שיש להרבות בתפילה, ורבי נתן ביקש שכל אחד יתפלל בשיחה אישית. ביום האחרון לחייו, יום שישי עשרה בטבת תר”ה, אמר דברים שנשמעו כמעט כצוואה, ובהם קריאה להחזיק יחד באהבה, ואת הציפייה שדף אחד מספרי רבי נחמן יהיה תיקון לכל. עם כניסת השבת נפטר, כשעל שפתיו המילים חנון המרבה לסלוח.

מתלמידיו הבולטים היו רבי נחמן מטולטשין, שהמשיך את הנהגת הקהילה באומן, ורבי נחמן גולדשטיין מטשעהרין, שהדפיס רבים מחיבוריו. נינו, רבי אברהם שטרנהרץ, העביר את מסורת המשפחה לירושלים במאה העשרים.

מקורות