ליקוטי מוהר"ן

מתוך ברסלבפדיה, האנציקלופדיה של חסידות ברסלב

ליקוטי מוהר"ן
סוגספר
מחבר רבי נחמן מברסלב
מלקט / עורך רבי נתן מברסלב
דפוס ראשון חלק א: אוסטרהא, תקס"ח (1808); חלק ב (תנינא): מוהילוב, תקע"א (1811)
טקסט מלאלקריאת הספר

ליקוטי מוהר”ן הוא החיבור המרכזי של רבי נחמן מברסלב והיסוד שעליו נשענת תורת חסידות ברסלב כולה. הספר מכיל את התורות (הדרשות) שאמר רבי נחמן לחסידיו, ורובן נרשמו בידי תלמידו רבי נתן מברסלב. שאר ספרי ברסלב, ובהם ליקוטי עצות, ליקוטי תפילות וליקוטי הלכות, נבנו במידה רבה על יסוד הספר הזה.

מבנה

הספר נחלק לשני חלקים. החלק הראשון, המכונה לעיתים “קמא”, כולל 286 תורות. החלק השני מכונה “ליקוטי מוהר”ן תנינא”, כלומר החלק השני, ונדפס לאחר פטירת רבי נחמן, וכולל 125 תורות. התורות שונות זו מזו מאוד באורכן: יש תורות ארוכות הנפרשות על פני עמודים רבים ומחולקות לסעיפים, ויש קצרות של שורות ספורות בלבד.

רבות מהתורות נאמרו בכינוסי החסידים אצל רבי נחמן בשבתות ובמועדים, ובראשם ראש השנה. בחלק מן התורות מציין רבי נתן שהן “לשון רבינו”, כלומר נכתבו בידי רבי נחמן עצמו, ואילו את רובן העלה רבי נתן על הכתב מזיכרונו ואחר כך הראה אותן לרבו.

מקורות התורות

התורות מיוסדות על מאמרי חז”ל ועל ספרי קבלה, ובהם הזוהר, תיקוני זוהר, ספרא דצניעותא וכתבי האר”י. הספר נחשב לקשה להבנה גם לתלמידים מתקדמים, ולפי מסורת ברסלב אי אפשר לחבר לו פירוש פשוט, משום שהבנתו דורשת בקיאות רחבה בתנ”ך, בתלמוד, בזוהר ובקבלה. עם זאת יש בו מה ללמוד גם ברמת המתחילים. ליקוטי מוהר”ן הוא הספר הנלמד ביותר בחסידות ברסלב.

תוכן וסגנון

תורה טיפוסית בליקוטי מוהר”ן פותחת בפסוק או במאמר חז”ל, ומשם עוברת בין מקורות מן המקרא, התלמוד, המדרש, הזוהר וכתבי האר”י. היא קושרת מושגים רבים זה בזה, ולבסוף חוזרת אל הפסוק שבו פתחה ומפרשת אותו לאור הדברים. לצד העיון הקבלי, רוב התורות מסתיימות בהדרכה מעשית בעבודת ה’.

בין הנושאים החוזרים בספר: מקומו של הצדיק, התבודדות ותפילה, שמחה, אמונה פשוטה, תשובה, ניגון, ואזהרה מפני ייאוש ומפני מחקר פילוסופי.

תורות מוכרות

כמה תורות מן הספר נעשו מוכרות במיוחד, וחלקן נעשו לשירים ולפתגמים:

הדפסות

החלק הראשון נדפס באוסטרהא בשנת 1808, עוד בחייו של רבי נחמן ובהדרכתו. זה הספר היחיד של תורותיו שנדפס בחייו. החלק השני, “תנינא”, נדפס במוהילוב בשנת 1811, כשנה לאחר פטירתו, בידי רבי נתן. שני החלקים יחד הודפסו בשנת תקפ”א (1821) בדפוסו של רבי נתן בברסלב. מאז נדפס הספר פעמים רבות, בכרך אחד או בכרכים נפרדים.

פירושים ותרגומים

על הספר נכתבו פירושים רבים. הבולט בהם הוא “ביאור הליקוטים” של רבי אברהם חזן, שרק חלק ממנו יצא לאור בחייו. “קיצור ליקוטי מוהר”ן” של רבי נתן, שנערך בשנת תקס”ה לבקשת רבי נחמן, מסכם את העצות המעשיות שבכל תורה (ראו קיצור ליקוטי מוהר”ן). גם “מי הנחל” של רבי אלטר טפליקר הוא פירוש על חלק מן התורות. “ליקוטי הלכות” של רבי נתן משמש גם הוא מעין פירוש רחב לספר, משום שהוא מבאר את ההלכות על פי תורותיו. כמה מתלמידי רבי נתן ומן הדורות שאחריהם כתבו חיבורים על הספר. בדורות האחרונים תורגם ליקוטי מוהר”ן לשפות אחדות, ובהן תרגום מבואר לאנגלית בהוצאת מכון המחקר של ברסלב.

לקריאת הספר המלא

תולדות ההדפסות

לפי הביבליוגרפיה של אור ברסלב, רוב המאמרים בספר נאמרו בין השנים תקס”ב ותקע”א, ומיעוטם מן השנים תק”ן ואילך. את חלק מן הספר כתב רבי נחמן בעצמו, ואת רובו כתב רבי נתן.

  • תקס”ח, אוסטרהא: נדפס רק החלק הראשון, בדפוס של שמואל בן יששכר בער סגל. בשער נכתב תקס”ח, אבל לפי הפרט של הפסוק שבשער יוצאת שנת תקס”ט. נראה שהשער הודפס אחרי סיום הספר, סמוך לראש השנה תקס”ט. בספר הקדמה קצרה.
  • תקע”א, מוהילוב: רבי נתן הדפיס את החלק השני.
  • תקפ”א: רבי נתן סידר את הספר מחדש והוסיף מראי מקומות. הספר נדפס בביתו בלי רשיון הצנזור, ובשער נכתב מוהילוב במכוון, כדי שלא יתגלה מקום הדפוס. הוא כולל הקדמה גדולה והסכמות מרבי אברהם חיים מחלאטשוב, מרבי מאיר מדבראד ומרבי אפרים זלמן מרגליות.
  • סביב תק”צ, למברג: הספר נדפס שם שוב, כפי שאפשר ללמוד ממכתב של רבי נתן על נסיעתו ללמברג. המדפיסים כתבו בשער תקס”ט, וזו טעות, כי השער מדבר על רבי נחמן כעל חי, והוא נפטר בשנת תקע”א.
  • תרל”ד, ירושלים: ההדפסה הרביעית, בידי רבי פסח זסלבסקי, תלמיד רבי נתן.
  • תרל”ו, למברג: ההדפסה החמישית, בידי הרב מטשערין, עם מראי מקומות בשולי הגליון והסכמות מהחוזה מלובלין ומהמגיד מקוזניץ.
  • תר”ע, ירושלים: ההדפסה השישית, בידי דוד צבי בן יונה דאשבסקי, נכדו של רבי יודל.
  • תרפ”ד, ורשה: ההדפסה השביעית. רבי יהודה לייב רוזנפלד הדפיס חמישה גיליונות ומסר אותם לרבי אהרן לייב ציגלמן, שסיים את ההדפסה.
  • תרצ”ו: ציגלמן הדפיס אלפיים עותקים. אלף מהם קנה רוזנפלד, ולכן בשער שלהם נכתב ירושלים והם נשלחו אליו לשם.
  • תרצ”ח: נדפס בירושלים בידי שמואל הורוויץ, ובוורשה בידי ישראל פריד, ובשער האחרון נכתב אפטא.
  • תש”ז, רגנסבורג: ההדפסה האחת עשרה, בידי צבי רייכמן, באותיות מרובעות.
  • תשי”ח, ניו יורק: ההדפסה השתים עשרה, בידי בירך רובינזון, יצחק מנחם רוטנברג וצבי וסילסקי.
  • תשכ”ו: שתי הדפסות, אחת של ישיבת ברסלב בבני ברק ואחת של אליעזר שלמה שיק.

בוורשה יצאו גם מהדורות של תורות נבחרות עם פירוש פרפראות לחכמה על הדף, עם התפילה המתאימה מליקוטי תפילות ומאמרים מליקוטי הלכות. את אלה ערך אהרן לייב ציגלמן. סימנים א, ב, ג ו-ו נדפסו בשנת תרע”ח, וסימנים ד, ה, ז ו-ח בשנת תרפ”ד.

מקורות