הכבוד בתורת ברסלב
מתוך ברסלבפדיה, האנציקלופדיה של חסידות ברסלב
| סוג | מושג |
|---|---|
| מקורות | ליקוטי מוהר"ן, תורה עא ליקוטי מוהר"ן, תורה קלא ליקוטי עצות, כבוד ליקוטי עצות, צדיק ספר המידות, פרסום |
| מושגים קשורים | מפורסם של שקר סימני אזהרה מפני מפורסם של שקר מה אינו מוכיח שקר כיצד להישמר ממפורסם של שקר התלמידים שבכל דור על כסאו לא ישב זר ריבוי הצדיקים והמחלוקת |
בתורת רבי נחמן מברסלב הכבוד אינו רק עניין חברתי. הוא נחשב מבחן ועוד סכנה: מי שרודף אחריו נפגע, ומי שמקבל אותו שלא כראוי נפגע גם כן. הערך מסדר את ההוראות בכללים פשוטים, והוא קשור ישירות למפורסם של שקר.
כללים פשוטים
כלל 1: הכבוד הוא סכנה, לא פרס
בליקוטי עצות נאמר: “צָרִיךְ לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הַכָּבוֹד, כִּי כָּבוֹד הוּא סַכָּנָה גְּדוֹלָה סַכָּנוֹת נְפָשׁוֹת” (ליקוטי עצות, כבוד וגדולה ומנהיגות). זו הלשון המקורית של ליקוטי מוהר”ן תורה קלא.
כלל 2: ממעטים בכבוד עצמי ומרבים בכבוד המקום
אותו ערך פותח: “צָרִיךְ כָּל אָדָם לְמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּלְהַרְבּוֹת בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם. וְלֹא יִהְיֶה רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד, רַק יִבְרַח מִן הַכָּבוֹד, וַאֲזַי הוּא זוֹכֶה לְכָבוֹד אֱלֹקִי” (ליקוטי עצות, כבוד וגדולה ומנהיגות). כבוד ללא רדיפה הוא כבוד שאינו נבדק: “וְאָז אֵין בְּנֵי אָדָם חוֹקְרִים עַל כְּבוֹדוֹ אִם הוּא רָאוּי אִם לָאו” (ליקוטי עצות, כבוד וגדולה ומנהיגות).
כלל 3: כבוד שהגיע, מקבלים לשם שמים בלבד
בליקוטי עצות מובא שהכבוד צריך להתקבל “כָּרָאוּי לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד”, ושפגם קל בקבלתו עלול להזיק. עיקר המבחן הוא מה קורה בפנים כשמגיע הכבוד, ולא האם הוא הגיע.
כלל 4: אין לקבל מינוי בלי התאמה
בליקוטי עצות נאמר: “אֵין לְאָדָם לְקַבֵּל שְׂרָרָה וּמַנְהִיגוּת כִּי אִם כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה” (ליקוטי עצות, כבוד וגדולה ומנהיגות). וגם: “סַכָּנָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וּלְהַנְהִיג הָעוֹלָם” (ליקוטי עצות, כבוד וגדולה ומנהיגות). ההוראה פונה אל מי שמתקדם לעמדה כזו, ולא אל מי שמסתכל מן הצד.
כלל 5: הציבור אחראי על מה שהוא מעניק
אותו ערך מזהיר מפני מי ש”נִקְרָאִים בְּשֵׁם רַבִּי” ואינם מסוגלים להנהיג את עצמם, ומורה “שֶׁלֹּא לְהַסְמִיךְ אוֹתָם, שֶׁלֹּא לִתֵּן לָהֶם שׁוּם תֹּקֶף וָעֹז” (ליקוטי עצות, כבוד וגדולה ומנהיגות). לפי זה, גם מי שאינו מנהיג אחראי לתוקף שהוא נותן.
כלל 6: הגדול אינו מקבל את הכבוד כמובן מאליו
מבחינת הצדיקים, נאמר בליקוטי עצות: “לִפְעָמִים הַצַּדִּיקִים בּוֹרְחִים מִשְּׂרָרָה וּמַנְהִיגוּת וְאֵינָם רוֹצִים לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם” (ליקוטי עצות, צדיק). בריחה כזו מראה על אדם שמבין את הסכנה.
איך כבוד נעשה צורך
מכל האמור אפשר לתאר תהליך. התיאור הוא ניתוח ולא ציטוט:
| שלב | מה קורה | שאלה לעצמי |
|---|---|---|
| 1 | הכבוד מגיע בלי בקשה | האם אני מתיישב עליו בנוחות? |
| 2 | הסביבה מוסיפה תארים | האם אני מתקן כשמייחסים לי יותר ממה שיש? |
| 3 | נעשה הרגל | האם אני מרגיש חסר כשהוא נעדר? |
| 4 | נעשה צורך | האם אני מארגן את ההתנהגות כדי להשיג אותו? |
הרעיון שכבוד מתחיל כמתנה ונעשה צורך נובע מן ההוראה לברוח ממנו. הסדר המפורט כאן הוא ניסוח של העורך.
כשהכבוד מעורר התנגדות
בליקוטי עצות נאמר: “כְּשֶׁפַּרְנְסֵי הַדּוֹר וּמַנְהִיגֵי הַדּוֹר נִתְגָּאִים, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵקִים עֲלֵיהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁיַּחֲלֹקוּ” (ליקוטי עצות, כבוד וגדולה ומנהיגות). ובכיוון המשלים: “הַמַּחֲלֹקֶת הוּא כְּמוֹ מִכְסֶה לָהֶם, שֶׁלֹּא יִתְגַּלּוּ וְיִתְפַּרְסְמוּ יוֹתֵר מִכְּדֵי הַצֹּרֶךְ” (ליקוטי עצות, צדיק). כלומר, התנגדות יכולה להיות הגנה על הצדיק מפני גילוי יתר, וגם בלם נגד גאווה. לכן אין מסיקים ממנה לבדה על האדם או על המתנגדים. ראו ריבוי הצדיקים והמחלוקת.
סימן להתקשרות אמיתית
בליקוטי עצות נכתב: “זֶה סִימָן אִם הוּא מְקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק בֶּאֱמֶת, אִם יֵשׁ לוֹ שִׁפְלוּת” (ליקוטי עצות, צדיק). הסימן ניתן לבדיקה עצמית: האם ההתקשרות מקטינה אותי או מנפחת אותי?
מה אין בכללים האלה
- אין קביעה שמי שזוכה לכבוד פסול.
- אין היתר לדבר על כבודו של אדם מסוים. ראו מה אינו מוכיח שקר.
- אין הכללה על כל צורות ההנהגה. המדובר בהנחיות לנוהגים ולמקבלים, כפי שמופיעות בספרי רבי נחמן.
קישורים
- סימני אזהרה מפני מפורסם של שקר: קבוצה ג מתמקדת בכבוד שנעשה צורך.
- כיצד להישמר ממפורסם של שקר: כללי הגנה עצמית.
- התלמידים שבכל דור: תלמיד אינו מחליף את רבו.
בדברי זקני ברסלב
בשיח שרפי קודש מובאת עמדתו של רבי נחמן: “ורבנו ז”ל אצלו עקר התשובה לברוח מן הכבוד ולסבול שפיכות-דמים ובזיונות” (שיח שרפי קודש, חלק א, סימן קעג)
על רבי יצחק יהודה מטעפליק, שהיה מפורסם לפני שנתקרב לרבי נחמן, מסופר בשיח שרפי קודש: “עזב והרחיק מעל עצמו הנהגת פרסומו וקבל על עצמו על עבודתו יתברך בתמימות ופשיטות” (שיח שרפי קודש, חלק א, סימן רפח)
מקורות
- ליקוטי מוהר”ן, תורה עא
- ליקוטי מוהר”ן, תורה קלא
- ליקוטי עצות, כבוד
- ליקוטי עצות, צדיק
- ספר המידות, פרסום