שמחה
מתוך ברסלבפדיה, האנציקלופדיה של חסידות ברסלב
| סוג | מושג |
|---|---|
| מקורות | ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה כד ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה כג ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה מח ליקוטי מוהר"ן, תורה רפב שיחות הר"ן, קנה |
| מושגים קשורים | אזמרה התחזקות אין שום ייאוש בעולם כלל ניגון בתורת רבי נחמן התבודדות גשר צר מאוד |
שמחה היא אחד היסודות הבולטים בתורת רבי נחמן מברסלב. רבי נחמן ראה בשמחה מצווה שיש להתאמץ בה כל הזמן, ובעצבות ובמרה השחורה מכשול מרכזי בעבודת ה’. המשפט “מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד” (ליקוטי מוהר”ן תנינא, תורה כד) הפך לסיסמה המזוהה ביותר עם חסידות ברסלב, ולשיר עממי מוכר.
“מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד”
בליקוטי מוהר”ן תנינא, תורה כד נאמר: “מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחרה בכל כחו”. התורה ממשיכה וקושרת בין השמחה לבריאות הגוף: כל החולאים באים מקלקול השמחה, משום שעשרה מיני הנגינה, שהם בחינת שמחה, מחיים את עשרה מיני הדופק. על כן השמחה מתוארת שם כרפואה גדולה. באותה תורה מוסבר שטבע האדם נמשך לעצבות בגלל פגעי הזמן והייסורים, ועל כן עליו להכריח את עצמו בכוח גדול להיות שמח.
שמחה מתוך כפייה
בליקוטי מוהר”ן תנינא, תורה כג מובא משל: כשבני אדם רוקדים, הם חוטפים לפעמים אדם עצוב מן הצד ומכניסים אותו בעל כורחו למעגל הריקוד. כך, כשאדם שמח, העצבות והייסורים עומדים מן הצד, ויש לרדוף אחריהם ולהכניס גם אותם לתוך השמחה, כדי להפוך את העצבות עצמה לשמחה.
בליקוטי מוהר”ן תנינא, תורה מח רבי נחמן מרחיק לכת וממליץ לשמח את עצמו בכל דרך, “ואפלו על־ידי מלי דשטותא”, כלומר בדברי שטות, צחוק, קפיצות וריקודים, משום שהשמחה היא “דבר גדול מאד”. הדגש הזה על ריקוד, מחיאות כפיים ושירה הפך לחלק מאופייה של חסידות ברסלב.
מקור השמחה
רבי נחמן לא הסתפק בהוראה לשמוח, אלא הצביע על דרכים להגיע לכך. הדרך המרכזית מבוארת בתורת אזמרה (ליקוטי מוהר”ן, תורה רפב): לחפש באדם עצמו ובזולתו נקודות טובות, ולשמוח בהן גם כשנראה שרובו רע. בליקוטי מוהר”ן תנינא, תורה י מוזכר שלבוא לשמחה אפשר על ידי מציאת נקודה טובה כזו.
מקור נוסף הוא השמחה ביהדות עצמה: האדם יכול לשמוח בכך שזכה להיות יהודי ולקיים מצוות. בשיחות הר”ן, קנה מסופר שרבי נחמן הוכיח את רבי נתן מברסלב על כך שלא היה בשמחה בשבת, ואמר לו ש”העקר הוא שמחה”. שיחה זו קשורה לתורה בליקוטי מוהר”ן תנינא, תורה יז על חובת השמחה בשבת.
בין שמחה לשברון לב
רבי נחמן הבחין בין עצבות, שהיא פסולה, לבין “לב נשבר”, שיש לו מקום. בסוף ליקוטי מוהר”ן תנינא, תורה כד נאמר שאף שגם לב נשבר טוב מאוד, יש לייחד לו רק שעה מסוימת ביום, לשבר בה את הלב ולפרש את השיחה לפני ה’, כלומר בשעת ההתבודדות, ואילו כל שאר היום צריך להיות בשמחה. השמחה קשורה אצלו גם לניגון, להתחזקות ולקביעה שאין שום ייאוש בעולם כלל. הקשר בין שמחה לבין ההתמודדות עם פחד מבוטא גם בתורת גשר צר מאוד, שבסופה מודגש הצורך להיות בשמחה תמיד.