המחלוקת על רבי נחמן

מתוך ברסלבפדיה, האנציקלופדיה של חסידות ברסלב

המחלוקת על רבי נחמן
סוגמושג
מקורות חיי מוהר"ן, פרק קיד
חיי מוהר"ן, פרק קכב
חיי מוהר"ן, פרק קכג
חיי מוהר"ן, פרק קמו
ליקוטי מוהר"ן, תורה קפא
מושגים קשורים צדיק האמת
ברסלב (עיר)
אומן
הקיבוץ הקדוש
התחזקות

המחלוקת על רבי נחמן היא כינוי לסדרת עימותים בין רבי נחמן מברסלב ותלמידיו לבין צדיקים וחסידים אחרים בדורו, ובעיקר הסבא משפולי. המחלוקת ליוותה את רבי נחמן מאז ראשית הנהגתו, והמשיכה לאחר פטירתו ברדיפות קשות נגד רבי נתן מברסלב וחסידיו. היא עיצבה את תודעת חסידות ברסלב כקבוצה מיעוט נרדפת, ואת הדגש שהיא שמה על התחזקות מול התנגדות.

ראשית המחלוקת בזלאטופול

לפי חיי מוהר”ן, פרק קיד, בשנת תקס”א (סוף 1800) עבר רבי נחמן עם משפחתו לעיירה זלאטופול, בלי לבקש את הסכמת אנשי הקהילה מראש. העיירה הייתה סמוכה לשפולה, מקום מושבו של רבי אריה לייב, הידוע בכינוי “הסבא משפולי”. לפי חיי מוהר”ן, פרק קמו, בתקופה מוקדמת יותר שררה ביניהם אהבה, והסבא אף קיבל את רבי נחמן בכבוד בדרכו לארץ ישראל.

לפי מסורת ברסלב, נקודת המפנה הייתה בימים הנוראים של אותה שנה, כשחזן שנבחר בהשפעת רבי נחמן נפגע מדבריו והתלונן לפני הסבא. מכאן התפתחה התנגדות חריפה של הסבא ומקורביו לרבי נחמן ולדרכו. חוקרים הציעו גם הסברים נוספים, כגון חשש מפני השפעתו של צדיק צעיר בסמוך למקום מושבו של הסבא, והסתייגות מחידושיו ומביקורתו על הנהגת הצדיקים בדורו.

בימי ברסלב

בחיי מוהר”ן, פרק קכב מסופר שבקיץ תקס”ב (1802), סמוך לפני מעברו מזלאטופול לברסלב, שהה רבי נחמן בברדיטשוב עם אביו, ואז הייתה “תקף המחלקת” של הסבא. לפי חיי מוהר”ן, פרק קכג, כשהחלה המחלוקת אמר רבי נחמן שידע שהשטן יעמוד כנגדו, אך תמה על שנמסר הדבר דווקא לידי הסבא. בתקופת ברסלב רבו התלמידים, ובהם רבי נתן, אך ההתנגדות לא פסקה, והתפשטה גם לקהילות אחרות.

רבי נחמן התייחס למחלוקת בכמה מתורותיו. בליקוטי מוהר”ן, תורה קפא נאמר שכל הדיבורים שמדברים נגד הצדיק האמת ואנשיו הם טובות גדולות בגשמיות וברוחניות. בספרות ברסלב מובאות גם התבטאויות שלו על כך שההתנגדות נובעת מן החידוש שבדרכו.

הרדיפות אחרי פטירתו

אחרי פטירת רבי נחמן בשנת 1810 עמד רבי נתן בראש החסידים, ערך את ספרי רבו והדפיסם, וארגן את הכינוס באומן בראש השנה. בסוף 1834, לאחר שנפתח בית הכנסת של חסידי ברסלב באומן, החלה מערכה חריפה נגדו בהנהגת רבי משה צבי מסאוורן. המערכה כללה חרמות, הלשנות לשלטונות, פגיעה בפרנסתם של חסידים ואף אלימות. רבי נתן נאסר לזמן מה וגורש מברסלב לעיר הולדתו נמירוב. הרדיפות דעכו אחרי פטירת רבי משה צבי בסוף 1837 או בתחילת 1838, ורבי נתן הורשה לשוב לברסלב. את קורותיו בתקופה זו תיאר רבי נתן בספרו ימי מוהרנ”ת.

השלכות

המחלוקת תרמה לבידודה היחסי של חסידות ברסלב במאה התשע-עשרה, ולכינויה בפי מתנגדיה “המתים חסידים”, על שם שלא מינו אדמו”ר אחרי פטירת רבי נחמן. בתוך החסידות היא נתפסה כחלק מדרכו של הצדיק, שעליו נאמר בספרות ברסלב שאינו יכול להיות בלי מתנגדים. בדורות האחרונים, עם התפשטות ברסלב, המחלוקת ההיסטורית נחקרת גם במחקר האקדמי על החסידות, למשל בספרו של ארתור גרין “Tormented Master”.

בדברי זקני ברסלב

בשיח שרפי קודש מובאים דברי רבי נחמן על המחלוקת שהייתה עליו: “כי המחלוקת מרים ומגביה את האדם” (שיח שרפי קודש, חלק א, סימן קעב)

ובשם רבי נתן נאמר שם: “שמי שיחזיק עצמו בהמחלוקת שעוברת עליו הוא נקשר בהחבל דקדשה, וחבל הקדשה לא ימוט לעולם” (שיח שרפי קודש, חלק א, סימן קעט)