רבי אלחנן ספקטור

מתוך ברסלבפדיה, האנציקלופדיה של חסידות ברסלב

רבי אלחנן ספקטור
סוגאישיות
שם מלא רבי אברהם אלחנן בן דוד שלמה ספקטור
נולד תרנ"ג (1893)
מקום לידה ונגרוב
נפטר כ"ב בטבת תשמ"ה (1985)
מקום קבורה ירושלים
חיבוריו גנזי אבא

רבי אלחנן ספקטור (תרנ”ג–תשמ”ה, 1893–1985) היה תלמיד חכם וחסיד ברסלב, יליד ונגרוב שליד לובלין. שימש ברבנות בכמה ערים בפולין, לימד צעירי ברסלב בוורשה ועלה לירושלים.

ראשית דרכו

נולד לאביו ר’ דוד שלמה, מחסידי טריסק, והתייתם בילדותו. גדל בבית סבו, ונמנה לפי יחוסו על צאצאי החוזה מלובלין. בגיל שמונה עשרה נישא לבתו של רבי נפתלי, אב בית הדין במונקוביד, ושקד על לימודו.

התקרבותו לברסלב

פעם נכנס במקרה לבית הכנסת של חסידי ברסלב בוורשה בזמן תפילת מנחה, והתרשם מאווירת הרצינות והיראה. לאחר התפילה שמע שיעור בליקוטי מוהר”ן מפי רבי שלמה גבריאל, וקשר עצמו מאז לחסידות ברסלב. בשנת תרע”ט, בימי הפרעות ברוסיה, נסע לאומן והיה שם בראש השנה תר”פ. נשאר בעיר עד שהמצב נרגע, וחזר לפולין רק לאחר ראש השנה תרפ”א.

מסופר שבאחד הימים פרצו פורעים אל בית התפילה של חסידי ברסלב וגירשו את המתפללים לגן סופיה כדי לפגוע בהם. אחד מהם היכה בו בחרב, והיד שבה הונחו התפילין קיבלה את המכה והוצלה. מפקד הכנופיה צעק לפתע שהם חבורת משוגעים ופקד עליהם ללכת, וכך ניצלו.

רבנות ולימוד

בהתחלה סירב לקבל רבנות, אך לבסוף נעתר להפצרות חותנו וכיהן כרב במונקוביד, ואחר כך כממלא מקומו בינדז’יב. כשהיה נזכר בתקופה זו נהג להזכיר את הפסוק אל תזכור לנו עוונות ראשונים. אחר כך עבר לביאליסטוק, ולימד שם צעירים מהי התבודדות. לפי המסופר בחר בו ה”סטייפלער” לחברותא.

בשנת תרפ”ז ביקש ממנו רבי אליהו קוטיינר להורות לתלמידי ישיבת “תורת אמת ואמונה” של חסידי ברסלב בוורשה, והוא לימד שם עד עלייתו לארץ ישראל. רוב תלמידיו נספו בשואה. הוא עצמו עלה לארץ ישראל בשנת תרצ”ו. בארץ נשא ונתן עם החזון איש, שמסר לו את ספריו להגהה.

מכתביו וחידושיו נדפסו על ידי בנו רבי דוד שלמה בספרי “גנזי אבא”. הוא נפטר בכ”ב בטבת תשמ”ה.

ענוותנותו ודרכו בתורה

מסופר שנזהר מאוד מכל שמץ של פרסום. פעם קראו אותו לעלות לתורה בתואר הרב, והוא “לא הסכים לעלות לתורה עד שיקראוהו כשמו” (שיח שרפי קודש, חלק ו, סימן קנז) בלבד, כמו אחד מפשוטי העם.

על התקרבותו לדרכו של רבי נחמן מסופר שלרבי אברהם יצחק הכהן, מחסידי ברסלב בפולין, היה חלק בכך (שיח שרפי קודש, חלק ה, סימן תקמא).

הוא נהג לפרש בתפילת שמונה עשרה את המילה סלה שבקטע וקדושים בכל יום יהללוך. לדבריו היא באה ללמד שרק הקדושים מסוגלים להלל את ה’ בלי סוף. כך מובא שם: “ורק תפלתם של הקדושים תשאר לנצח” (שיח שרפי קודש, חלק ו, סימן רמג)

מקורות