שיח שרפי קודש חלק ב – סימן קמו

שִׁבַּח פַּעַם רַבֵּנוּ לִפְנֵי מוֹהַרְנַ"תְּ אֶת "רַבִּי שְׁמוּאֵל טֶעפְּלִיקֶער" וְאָמַר עָלָיו: "הוּא נִכְנַס וְיָצָא בְּשָׁלוֹם" כְּמוֹ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּשְׁבַח רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁנִּכְנְסוּ אַרְבָּעָה לְפַרְדֵּס הִתְפַּלֵּא עַל זֶה מוֹהַרְנַ"תְּ מְאֹד, כִּי רַבִּי שְׁמוּאֵל הָיָה אִישׁ פָּשׁוּט מִכְדֵי שֶׁיְּשַׁבְּחוֹ בִּשְׁבַח כָּזֶה, הִפְטִיר רַבֵּנוּ וְאָמַר "מִתְכַּוֵּן אֲנִי לְפִי עֶרְכּוֹ", "אִיךְ מֵיין אִין זַיין עֵרֶךְ".

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.