שיח שרפי קודש חלק ב – סימן קמה

רַבֵּנוּ לִפְנֵי הִכָּנְסוֹ לְכַהֵן בְּעִיר בְּרַסְלֶב, הִתְנָה תְּנַאי שֶׁרַבִּי אַהֲרֹן תַּלְמִידוֹ יְכַהֵן שָׁם כְּרַב, וְאָמְרוּ אַנַ"שׁ לְרַבֵּנוּ: הֲרֵי מְכִינִים אֶת מַעֲמָד הָרַבָּנוּת לְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעְזְבּוּז דּוֹד רַבֵּנוּ. עָנָה רַבֵּנוּ וְאָמַר: "זֶהוּ הָרַב הַכָּשֵׁר שֶׁל דּוֹדִי רַבִּי בָּרוּךְ – אֲנִי רוֹצֶה אֶת הָרַב הַכָּשֵׁר שֶׁלִּי". "עֶר אִיז מַיין פֶעטֶערְס רַבִּי בָּרוּךְ'ס כָּשֵׁר'ר רָב אִיךְ וִויל מַיין כָּשֵׁר'ר רַב". אַף עַל פִּי שֶׁרַבִּי בָּרוּךְ הוּא שֶׁהִשְׁתַּדֵּל אֵצֶל גְּבִירֵי עִיר בְּרַסְלֶב שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת רַבֵּנוּ לְרַבִּי.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.