שיח שרפי קודש חלק ב – סימן נ

רַבֵּנוּ אָמַר פַּעַם: לִהְיוֹת בְּאוּמַאן וּבְסוֹפְיָא לֹא? "אִין אוּמַאן זַיין אוּן אִין סוֹפְיָא נִישְׁט"?, הַגַּן "סוֹפְיָא" הָיָה גַּן נִפְלָא מְאֹד שֶׁנִּטְעוּ בּוֹ כָּל סוּגֵי הָעֲשָׂבִים וְהַצְמָחִים וְהָאִילָנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, לִימֵי הַסֻּכּוֹת הָיוּ הַנָּכְרִים מוֹכְרִים לוּלָבִים שֶׁקָּטְפוּ מִשָּׁם, וּבְאֶמְצַע הַגַּן הָיָה אוֹנִיבֶרְסִיטָה מְיוּחֶדֶת לְלִמּוּד סְגוּלוֹת הַצְּמָחִים, וְהָיָה אֶחָד מִשְׁלשֶׁת הַגַּנִּים הַמּוּפְלָאִים שֶׁבָּעוֹלָם.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.