שיח שרפי קודש חלק א – סימן תשכו

אפַּעַם-אַחַת בָּא אֶחָד לִפְנֵי רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְסִפֵּר לוֹ בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת, אֵיךְ שֶּׁבַּעַל הַבַּיִת פָּשׁוּט בְּאוּמַאן, שֶׁהָיָה דַּרְכּוֹ לְבַלּוֹת כָּל יוֹם הַשַּׁבָּת בְּלִמּוּד סֵפֶר אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ, וּפַעַם אַחַת הָיָה קָשֶׁה לוֹ לְהָבִין אֵיזֶה דָּבָר בְּפֵרוּשׁ הַסֵּפֶר אוֹר-הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ, וְעָסַק בּוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, עַד שֶׁנִּרְדַם עַל הַשֻּׁלְחָן, וּבָא אֵלָיו הָאוֹר-הַחַיִּים בְּעַצְמוֹ וּבֵאֵר לוֹ הַדָּבָר הַקָּשֶׁה לוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁאֶפְשָׁר לְהַאֲמִין בָּזֶה, מֵחֲמַת גֹּדֶל הַדְּבֵקוּת שֶׁהָיָה לוֹ עִם פֵּרוּשׁ הָ"אוֹר הַחַיִּים". (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס"ג).

בהמשך סיפורים נפלאים]

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.