שיח שרפי קודש חלק א – סימן תשכה

פַּעַם-אַחַת נִתְחַב לְמוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מַסְמֵר שֶׁל בַּרְזֶל בְּרַגְלוֹ, וְהָיָה לוֹ כְּאֵב גָּדוֹל מִזֶּה הֵבִיא לוֹ אֶחָד עָלֶה אֶחָד, שֶׁמְסֻגָּל לָזֶה, וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁהוּא רַק מִצַּד הַסְגֻלָּה וְלֹא מִצַּד הָרְפוּאָה, וְלֹא רָצָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, וְאָמַר אִם יֵשׁ בְּכֹחוֹ לְרַפְּאוֹת, יֵשׁ בְּכֹחוֹ גַּם-כֵּן לְקַלְקֵל... וְנִתְרַפֵּא בְּלִי זֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שיחות וסיפורים מרביז"ל, סעיף ס"ד).

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.