שיח שרפי קודש חלק ו – סימן תקמ

הַצַּדִּיק רַבִּי מִיכְל מִזְּלָאטְשׁוֹב זַצַ"ל הָיָה בְּנַעֲרוּתוֹ נַעַר שׁוֹבָב מְאֹד, עַד יוֹם הַבַּר מִצְוָה שֶׁאָז בְּיוֹם הַבַּר מִצְוָה אָמַר בְּצַחוּת לַיֵּצֶר הָרָע, רְאֵה נָא עַד הַיּוֹם הָיִינוּ חֲבֵרִים יַחַד מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה נִפְרָדִים דַּרְכֵּנוּ כִּי קִבַּלְתִּי חָבֵר חָדָשׁ, וְשׁוּב אֵינִי רוֹצֶה בְּחַבְרוּתְךָ וְעָזְבֵנִי לְנַפְשִׁי כִּי לֹא אַסְכִּים לְךָ יוֹתֵר בְּשׁוּם דָּבָר. וְסִפֵּר הַצַּדִּיק רַבִּי יִצְחָק מִדְרָהבִּיטְשׁ זַצַ"ל, שֶׁמֵּאָז וָהָלְאָה הֵחֵל לַעֲמֹל בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה כָּל כָּךְ עַד שֶׁהָיוּ צְרִיכִים כִּמְעַט מִדֵּי יוֹם לִבְדֹּק תְּפִלָּיו שֶׁמָּא נִרְטְבוּ הַפָּרָשִׁיּוֹת מֵרֹב זֵעָה שֶׁבְּרֹאשׁוֹ לְרֹב צַעֲקוֹתָיו וְשַׁאֲגוֹתָיו וִיגִיעוֹתָיו שֶׁבַּתְּפִלָּה. (ראה בשו"ס להרר"ש הורביץ ז"ל, סעיף י"ג).

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.