שיח שרפי קודש חלק ו – סימן תעח

הָיָה אוֹמֵר לְעִנְיָן זֶה שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים מֵראבר"נ זַ"ל שֶׁהָיָה עוֹזֵב אֶת בֵּיתוֹ מֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, וְהָיָה סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ בְּהִתְבּוֹדְדוּת מֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים, וְכֵן רַבִּי עוֹזֵר תַּלְמִיד מוֹהַרְנַ"תְּ זַ"ל וְעוֹד עוֹבְדֵי ה' גְּדוֹלִים, שֶׁפָּשׁוּט לוֹ שֶׁהָיוּ נִזְהָרִים בִּתְפִלָּה בְּמִנְיָן, וְלֹא הֶחְסִירוּ חָלִילָה קַדִּישִׁים וּקְרִיאַת הַתּוֹרָה, וּקְדֻשָּׁה, וּבָרְכוּ וְכַדּוֹמֶה. וְאֵינוֹ מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ כְּלָל וּכְלָל לַחֲשֹׁב שֶׁהִפְסִידוּם מֶשֶׁךְ שְׁנוֹת יְמֵי עֲבוֹדָתָם הַקְּדוֹשָׁה, אוּלָם יָדְעוּ אֵיךְ לְהִסְתַּדֵּר בָּזֶה כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.