שיח שרפי קודש חלק ו – סימן תעד

סִפֵּר שֶׁבְּעֵת שֶׁהָיְתָה זוּגָתוֹ, בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְּלִיטְשֶׁער זַ"ל נִזְכֶּרֶת לִפְעָמִים מִנִּגּוּנֵי לֵיל שַׁבָּת שֶׁבְּבֵית אָבִיהָ, וְכֵן בְּעֵת יָשְׁבָה בַּשֻּׁלְחָן לַאֲמִירַת הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח וְכַדּוֹמֶה, כְּשֶׁהָיְתָה נִזְכֶּרֶת מִתְּנוּעוֹת הַנִּגּוּן וְהַהִתְלַהֲבוּת שֶׁרָאֲתָה וְזָכְרָה מִבֵּית אָבִיהָ לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק וְהָיְתָה בּוֹכָה לְעַצְמָה מֵרֹב גַּעְגּוּעִים וְכִסּוּפִים.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.