שיח שרפי קודש חלק ו – סימן מ

שָׁאֲלוּ פַעַם אֶת מוֹהַרְנַ"תְּ זַ"ל, הֲנָכוֹן הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתֶּם שֶׁעַכְשָׁיו שֶׁיָּצְאוּ הַתְּפִלּוֹת שֶׁלָּכֶם בָּעוֹלָם עֲתִידִין לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן כְּשֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתָם מִדֵּי יוֹם (וכמובא בכוכבי אור אנשי מוהר"ן סימן כד)? עָנָה וְאָמַר: "אָמַרְתִּי וְלֹא אָמַרְתִּי", דִּין וְחֶשְׁבּוֹן יִתֵּן כָּל אֶחָד עַל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לִתֵּן, אוּלָם אָז יִרְאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאִילוּ הָיָה אוֹמֵר אֶת אֵלּוּ הַתְּפִלּוֹת הָיָה נוֹתֵן פָּחוֹת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. "אִיךְ הָאבּ יָא גִּיזָאגְט אוּן נִישְׁט גִּיזָאזְט; דִּין וְחֶשְׁבּוֹן וֶועט עֶר גֶּעבִּין אוֹיף וָואס עֶר דַּארְף גֶּעבְּן, אָבֶּער דֶּעמָאלְט וֶועט עֶר זֶעהן אָז וֶוען עֶר וָואלְט גִּיזָאגְט דִּי תְּפִלּוֹת וָואלְט עֶר וִוינְצִיגֶער דִּין וְחֶשְׁבּוֹן גִּיגֶעבְּן".

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.