שיח שרפי קודש חלק ה – סימן שצח

אָהוּב מְאֹד הָיָה רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַ"ל עַל כָּל מַכִּירָיו אַף עַל הַמִּתְנַגְּדִים. בְּעֵת שְׁהוּתוֹ בְּסַאמַרְקַאנְד בְּחַג הַפֶּסַח בְּיַחַד, הִזְמִינוּהוּ הַמִּתְנַגְּדִים שֶׁיָּבוֹא וִיסַפֵּר לִפְנֵיהֶם הַמַּעֲשֶׂה מִנְּסִיעַת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁנָּהוּג אֵצֶל הַחֲסִידִים לְסַפְּרוֹ בְּיוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח, וּכְשֶׁלֹּא אָבָה הִפְצִירוּ בּוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: סַפְּרוּ נָא אַתֶּם אֶת הַמַּעֲשֶׂה, כִּי אַתֶּם תְּסַפְּרוּ אוֹתוֹ נָכוֹן יוֹתֵר, וְסִפֵּר לָהֶם.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.