שיח שרפי קודש חלק ד – סימן תקיז

רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה אוֹמֵר: "אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְקַבֵּל שֹׁחַד", כְּאוֹמֵר שֶׁהָאָדָם שֶׁעוֹבֵד אֶת ה' וּמְקַיֵּם מִצְוָה פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית בְּכָל דִּקְדוּקֶיהָ, אֵין זֶה נוֹתֵן לוֹ הֶתֵּר לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ בִּשְׁאָר הַמִּצְווֹת וְהַהַנְהָגוֹת טוֹבוֹת, וְהַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁעוֹשֶׂה אֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁחֵד אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁיְוַתֵּר לוֹ עַל הַזִּלְזוּל שֶׁמְזַלְזֵל בְּמִצְוָה וְהַנְהָגָה אַחֶרֶת.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.