שיח שרפי קודש חלק ד – סימן תקד

אָמַר פַּעַם רַבִּי אֶלְחָנָן סְפֶּקְטוֹר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהַקְפָּדַת רַבֵּנוּ שֶׁהִקְפִּיד וְצִוָּה עָלֵינוּ לִבְלִי לִשְׁתּוֹת שׁוּם מַשְׁקֶה קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אֵינוֹ חֻמְרָא אֶלָּא קֻלָּא שֶׁל רַבֵּנוּ, כִּי אָסַר עָלֵינוּ לְהִתְעַנּוֹת וּלְהִסְתַּגֵּף, כַּיָּדוּעַ, וְעַל כֵּן נָתַן לָנוּ דֶּרֶךְ וְעֵצָה לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת הַתַּעֲנִיּוֹת וְהַסִּגּוּפִים בָּזֶה שֶׁנִּתְעַנָּה וְנִסְתַּגֵּף בְּתַעֲנִית שָׁעוֹת, כְּשֶׁנִּזָּהֵר לִבְלִי לִשְׁתּוֹת קֹדֶם הַתְּפִלָּה.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.