בִּימֵי חַיָּיו הָיָה מִתְפַּרְנֵס מִבֵּית הַבַּד וּמֵרֵחַיִּם לִטְחִינַת חִטִּים. לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ הָיָה אוֹמֵר: "בִּזָּיוֹן הוּא לִי שֶׁיֹּאמְרוּ לְאַחַר פְּטִירָתִי שֶׁנִּשְׁאַר מֵאַיְיזִיק כֶּסֶף" "סִי וֶועט זַיין פַאר מִיר אַ בִּזָּיוֹן אַז מְ'וֶועט זָאגְן אַז פוּן אַייזִיקְן אִיז גֶעבְּלִיבְּן גֶעלְט", וּמִשּׁוּם כָּךְ דָּאַג לְפַזֵּר אֶת כָּל הוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ לְאַנַ"שׁ, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁלֹּא נִשְׁאָר לוֹ כְּלוּם, וְאַנַ"שׁ הָיוּ דּוֹאֲגִים לְפַרְנָסָתוֹ.
שיח שרפי קודש חלק ד – סימן תקג
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.