שיח שרפי קודש חלק ד – סימן תד

כְּשֶׁחָלָה רַבִּי גֶעצֶע ב"ר אַבְרָהָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר מֵת בּוֹ, וְנִכְנְסוּ אֵלָיו מַכִּירָיו וִידִידָיו, נִפְעֲמוּ לִרְאוֹתוֹ שׁוֹכֵב אֵין אוֹנִים, וְהוּא לֹא יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים וְאַרְבַּע שָׁנִים, וּכְשֶׁשָּׂמוּ לֵב שֶׁמִּתְפַּלֵּל הוּא תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, נִפְנָה אֵלָיו רַבִּי שִׁמְשׁוֹן וּשְׁאֵלוֹ בִּבְדִיחוּת, מַה לְךָ רַבִּי גֶעצֶע? הֵיכָן הֵם הַ"קּוֹלוֹת וְהַבְּרָקִים" שֶׁלְךָ... נַעֲנָה לוֹ רַבִּי גֶעצֶע "הַאֲמֵן לִי, גַּם אָז הָיְתָה זוֹ מְסִירוּת נֶפֶשׁ בְּפֹעַל מַמָּשׁ".

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.