רַבִּי אַהֲרֹן לִיפָּוֶועצְקֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה בְּסוֹף יָמָיו סַגֵּי נָהוֹר, הוּא זָכָה לַאֲרִיכוּת יָמִים. וּבְסוֹף יָמָיו הָיָה דָּר בְּעִיר זְדַאמִינְקֶע, כִּי שָׁם הָיוּ גָּרִים בָּנָיו שֶׁהָיוּ מִתְפַּרְנְסִים מֵאַכְסַנְיָה שֶׁהָיְתָה בִּרְשׁוּתָם. אוּלָם נִקְבַּר בָּעִיר דַּאמִיטְרִיוְוקֶע הָרְחוֹקָה כַּעֲשָׂרָה קִילוֹמֶטֶר מִזְדַאמִינְקֶע, וְתוֹשָׁבֵי הָעִיר הָלְכוּ עִם מִטָּתוֹ בָּרֶגֶל עַד לָעִיר דַּאמִיטְרִיוְוקֶע, לְרֹב חֲשִׁיבוּתוֹ, כִּי אָמְרוּ: וְכִי אֶת רַבִּי אַהֲרֹן נוֹלִיךְ בַּעֲגָלָה?!
שיח שרפי קודש חלק ד – סימן רצז
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.