עצות ישרות ערך התבודדות

אא.כשבא לפרש שיחתו לפני השם יתברך, ואינו יכול לפתח פיו כלל, אוף על פי כן הוא צריך להתחזק לבקש רחמים על זה בעצמו, שיסיעוהו מלמעלה ויאמצו את כחו, שיהיה יכול לבקש רחמים. (הלכות ברכת השחר, הלכה ה', אות צז):

בב.על ידי אמירת תהלים ושיחה בינו לבין קונו, על ידי זה יכולין לפרש שיחתו על הכל ולבקש להשם יתברך על זה בעצמו, שנוכל לבקשו "השיבנו השם אליך" באמת, עד שזה בעצמו יהיה נחשב להתעוררות שלנו בבחינת אתערותא דלתתא, ועל ידי זה יומשך עלינו הארה גדולה לתשובה גם מלמעלה בחינת: שובו אלי ואשובה אליכם. גם על ידי זה זוכין לקבל הארה מהעצות הקדושות והתמימות, הנמשכין מהתנוצצות משיח, שזה בחינת הארת שער החמשים דקדושה, שעל ידי זה יכולין לעלות מכל הנפילות והירידות שבעולם ולהנצל מתאוות וטרדות הממון והפרנסה ולידע ולהאמין באמת, שהפרנסה נמשכת רק מאתו יתברך, ולהתחזק בבטחון בהשם יתברך באמת. (הלכות קריאת שמע הלכה ה', אות יא, טו טז):

גג.אמרו רבותינו זכרונם לברכה: ועיני לאה רכות - שהיתה בוכה, שלא תפל בחלקו של עשו. זה רמז על כנסת ישראל, שכל אחד מישראל צריך לבכות כל כך כמו לאה, שלא יפל בחלקו של הס"מ, חס ושלום, שהוא בחינת עשו. (הלכות ראש חדש, הלכה ה', אות כט):

דד.בעת שאיש הישראלי נכנס להתפלל תפלתו ושיחתו לפני השם יתברך, שיזכה להתקרב אליו ולקים תורתו ומצוותיו, ורוצה לעשות מהתורה תפלה, אבל עדין אין מלה בלשונו לדבר, כי עדין אינו יודע דרכי וסימני התורה, ואינו יודע איך לדבר ולשוח ולהתפלל, אזי התורה בעצמה מרחמת על איש הישראלי הזה המתפלל, ומוסרת לו הסימנים של התורה, כדי שיוכל לעשות מהתורה תפלה, כדי שיהיו נולדין מזה מעשים טובים, וזה בחינת הדבורים הנשפעים לאדם בעת שנכנס להתבודד ולפרש שיחתו לפני השם יתברך, שבתחלה אינו יודע שום דבור לדבר, וכשהוא חזק בדעתו ומתחזק את עצמו אוף על פי כן לדבר, אזי על פי רב באים לו דבורים, שלא עלה על דעתו שידבר אותם, ואלו הדבורים נשלחים לו מן השמים מבחינה הנ"ל. (שם):

הה.צריך כל אדם להתחזק בכל פעם בתפלה ותחנונים והתבודדות וצעקה להשם יתברך, יהיה איך שיהיה, אפלו אם יעבר עליו מה, כי אפלו אם רואה שאינו פועל, חס ושלום, בתפלתו, ואדרבא, הרע מתגבר עליו ביותר, אוף על פי כן ידע ויאמין, שפועל הרבה בתפלתו וצעקתו, כי על כל פנים צעקתו ותפלתו הוא בחינת מחאה, המבאר בדין חזקת קרקעות, שכל זמן שהוא מוחה, אז אין חזקת המחזיק מועלת כלום, כמו כן לענין זה גום כן, כי קדושת כל אחד מישראל הוא בחינת קדושת ארץ ישראל, וכשהרע מתגבר על האדם בתאוות ומדות רעות, זה בחינת שרוצין לגרשו, חס ושלום, מהסתפח בנחלת השם, שהוא ארץ ישראל, וכל מה שחותר לשוב לקדושתו, אין מניחין אותו מעצם ההתגרות שמתגרין בו, והוא אינו מתגבר נגדם כראוי, ועל כן כשמתגבר אוף על פי כן בתפלה וצעקה להשם יתברך, אזי לא יוכלו לגרשו ולכבש חלקו בארץ ישראל, חס ושלום, בשום אפן, כי תפלתו וצעקתו הוא בחינת מחאה, שעל ידי זה אין יכולה הסטרא אחרא להחזיק בנחלתו, חס ושלום, בשום אפן, כי אין חזקה מועלת כשיש מחאה נגדה. (הלכות חזקת מטלטלין, הלכה ה', אות יג):

וו.צריך האדם להרבות בתפלה מאד מאד כל ימי חייו, ואפלו כשרואה, שמתפלל הרבה ואינו נענה, והתאוות והבלבולים מתגברים עליו בכל פעם ביותר, אוף על פי כן אל יטעה שתפלותיו הם לריק, חס ושלום, רק ידע ויאמין, שאין שום דבור נאבד לעולם, וכל תפלה ושיחה בינו לבין קונו עושה רשם, והצדיקי אמת מלקטים כל אלו התפלות והשיחות ובונים מהם בנינים נפלאים בחינת בנין המשכן. וצריך כל אחד להתחזק הרבה בתפלה ושיחה תמיד, יהיה איך שיהיה, עד אשר על ידי רבוי התפלות יהיה נשלם הבנין בשלמות, ואז יכמרו רחמיו יתברך, ויקרב אותו בשלמות, וישוב אל השם וירחמהו, אך אוף על פי כן כשיהיה לו איזה ישועה, אל יטעה שעל ידי תפלותיו ומעשיו הטובים פעל זאת, רק ידע שהכל רק בחסדו יתברך ואף על פי שאנו יודעים, שאי אפשר לנו לפעל הישועה השלמה בתפלתנו לבד כנ"ל, אוף על פי כן אנו צריכין לעשות את שלנו להרבות בתפלה בכל כחנו, ואז יכמרו רחמיו יתברך, ויעשה בחסדו ויושיענו בקרוב למען שמו. וגם זה בכלל מה שמבאר במקום אחר, שצריכין בתפלה להיות קולע אל השערה ולא יחטיא, הינו שלא יטה לימין לשמאל, הינו שלא יטעה, חס ושלום, שהתפלות הם לריק, חס ושלום, מחמת שזה כמה שצועקים ואינם נושעים, שזה בחינת נוטה לשמאל וכן אל יטעה לומר: מה לנו להרבות בתפלה, מאחר שעקר הישועה הוא רק בחסדו לבד, אם כן נסמך רק על חסדו, שזה בחינת נוטה לימין שלא כראוי, כי באמת צריכין להרבות בתפלה מאד תמיד ולידע אוף על פי כן האמת, שאין אנו כדאי לפעל בתפלתנו כי אם בחסדו, בחסדו, ואף על פי כן אנו צריכין לעשות את שלנו להרבות בתפלה תמיד, והשם יתברך יעשה את שלו, וימשיך עלינו חסדו למענו ויושיענו מהרה למען שמו. (הלכות נחלות, הלכה ד', אות י, כ):

זז.ישראל על ידי תפלתם מעוררים רחמיו יתברך מעט מעט בכל פעם, עד שבמהרה יתעורר, כביכול, משנתו בבחינת: וייקץ כישן השם, ויגאלנו במהרה. כי באמת אין שנה לפניו יתברך, כמו שכתוב: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, רק שמחמת מדת הדין הוא יתברך, כביכול, כמסתיר פנים מאתנו, עד שנדמה כישן, חס ושלום, ואנו מחויבים להתפלל ולצעק אליו יתברך תמיד ולעורר רחמיו יתברך כמו שמעוררין מהשנה, כביכול, בבחינת: עורה למה תישן השם, עד אשר על ידי רבוי התפלות יתעורר, כביכול, בשלמות וישוב אלינו וירחמנו. (שם, אות יא):

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.