שיח שרפי קודש חלק ד – סימן תקע

רַבִּי שִׁמְשׁוֹן אִיסְרוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הַמְכֻנֶּה רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְדִיטְשׁוֹבֶער, הָיָה בִּצְעִירוּתוֹ עָנִי מָרוּד, בִּרְבוֹת הַיָּמִים עָזְרוֹ הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ שֶׁהִצְלִיחַ לִפְתֹּחַ אֵיזֶה חַנּוּת, וְהִגִּיעַ לְמַעֲמָד שֶׁל בַּעַל-הַבַּיִת חָשׁוּב. נַעֲנָה פַּעַם וְאָמַר בְּצַעַר וּכְמִתְגַעְגֵעַ: עַתָּה אַחַר שֶׁהִרְחִיב לִי ה' בְּפַרְנָסָתִי שׁוּב אֵינִי יָכוֹל עוֹד לוֹמַר תְּהִלִּים בְּלֵב נִשְׁבָּר כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי אוֹמְרוֹ לְפָנִים בְּעֵת עֲנִיּוּתִי.

מקור הטקסט: תורת אמת.