שיח שרפי קודש חלק ד – סימן תז

אָבִיו שֶׁל רַבִּי בָּרוּךְ חֲתַן רַבִּי גֶעצִיל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַחֲסִידִים שֶׁבְּקָאצְק, וּבָא לִשְׁהוֹת בְּשִׂמְחַת חֲתוּנָתוֹ שֶׁהָיְתָה בְּאוּמַאן. הוּא הָיָה צַדִּיק פָּרוּשׁ, עַד שֶׁלְּרֹב פְּרִישׁוּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ אֶת ה' הָיָה סָגוּר בְּחֶדֶר מְבוּדָד מֶשֶׁךְ שִׁשָּׁה עָשָׂר שָׁנִים, וְאֶת מַאֲכָלוֹ מָסְרוּ לוֹ דֶּרֶךְ חַלּוֹן שֶׁהָיָה קָבוּעַ בַּחֶדֶר, וְיָשַׁב וְעָסַק שָׁם בַּתּוֹרָה וַעֲבוֹדַת ד'.

מקור הטקסט: תורת אמת.