שיח שרפי קודש חלק ב – סימן רנב

רַבֵּנוּ אָמַר עַל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ מֵאֲלִיק: "אֲפִלּוּ אִם הָיָה יָרֵא וְחָרֵד כָּפוּל מִמַּה שֶּׁהוּא, לֹא הָיָה בָּא לְמַדְרֵגָתוֹ - רַק זָכָה לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵיגָתוֹ מִשּׁוּם שֶׁהוּא חָכָם" ! כְּלוֹמַר: שֶׁכָּל מַה שֶּׁהֵבִיאוֹ לְמַדְרֵגָתוֹ - הוּא פִּקְחוּתוֹ וְחָכְמָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ. - "עֶר זָאל זַיין נָאךְ אַ מָאל אַזוֹי פְרוּם וִוי עֶר אִיז, וָואלְט עֶר נִישְׁט גִקוּמֶען צוּ זַיין זַאךְ, נָאר וַוייל עֶר אִיז אַ קְלוּגֶר". אֶת רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ הַנִּזְכָּר לְעֵיל כִּנּוּהוּ צַדִּיקֵי וּגְדוֹלֵי אוֹתוֹ דוֹר "חָכָם הַדּוֹר".

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.