שיח שרפי קודש חלק ב – סימן רלז

בְּעֵת יַלְדוּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ כְּשֶׁהִתְאַכְסֵן בְּבֵית חוֹתְנוֹ בְּאוּסַאטִין, הָיָה שָׁם פַּעַם הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נָחוּם מִטְשֶׁרְנוֹבִּיל, וְרָאָה אֵיךְ שֶׁרַבֵּנוּ אָמַר עַל צִפּוֹר שֶׁנָּפְלָה מֵתָה מִמַּכַּת הַשּׁוֹט שֶׁל עֶגְלוֹן אֶחָד: "אַתְּ שָׁוָה אֶת זֶה" - "דּוּ הָאסְט דֶער וֶוערְד", וְהִתְפַּלֵּא רַבִּי נָחוּם עַל זֶה, וְאָמַר אָז עַל רַבֵּנוּ שֶׁהוּא "יְפֵה עֵינַיִם" - הַנֶּאֱמַר בִּשְׁבַח דָּוִד הַמֶּלֶך עָלָיו-הַשָּׁלוֹם (ש"א, טז, יב).

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.