שיח שרפי קודש חלק ב – סימן רכג

רַבֵּנוּ אָמַר לַאֲחוֹתוֹ, מָרַת פֶּערְל, אֵשֶׁת רַבִּי פִּנְחָס מֵאִיר: אִם הָיִית שׁוֹמַעַת לִי הָיִיתִי מְצַוֶּה לָךְ עוֹד עַכְשָׁו שֶׁתִּתְגַּרְשִׁי מִבַּעֲלֵךְ, כִּי הוּא טִפֵּשׁ וְנַעַר - "וֶוען דוּ וָואלְסְט מִיר גִיפָאלְגְט, וָואלְט אִיךְ דִיר נָאךְ אִיצְטֶער גִיהֵייסְן זִיךְ גֶטְ'ן, וָוארוּם אֶר אִיז אַ נַער". אוּלָם הִיא לֹא הִתְגַּרְשָׁה מִמֶּנּוּ. לֹא יָדוּעַ אִם הָיְתָה מְבוּגֶרֶת מֵרַבֵּנוּ אוֹ צְעִירָה מִמֶּנּוּ.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.