לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, בָּכְתָה זוּגָתוֹ הַשְׁנִיָה מְאֹד; (וּ)פָנָה רַבֵּנוּ לְאַנַ"שׁ וְאָמַר: "מַדּוּעַ הִיא בּוֹכָה, אוּלַי בִּגְלַל הַכֶּסֶף?! הִנֵּה, בָּאָרוֹן מוּנָח כָּל כֶּסֶף כְּתוּבָתָהּ" ! - שֶׁהָיָה שְׁלשׁ מֵאוֹת רֶעְנְדְלִיךְ - שֶׁהָיָה סְכוּם נִכְבָּד מְאֹד, וְאוֹתוֹ הִבְטִיחַ לָהּ בִּכְתוּבָתָהּ. וּפָתְחוּ אֶת הָאָרוֹן וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם כִּיס עִם מָעוֹת שֶׁהָיָה מוּנָח שָׁם בְּדִיּוּק כָּל שְׁלשׁ מֵאוֹת הָרֶענְדְלִיךְ. וְאַנַ"שׁ אָמְרוּ שֶׁרַבֵּנוּ הִקְפִּיד (בָּזֶה יוֹתֵר מִפְּסַק הַהֲלָכָה, וּכְשִׁיטַת רַבִּי מֵאִיר בִּכְתוּבוֹת פֶּרֶק ה', שֶׁגָּזַר רַבִּי מֵאִיר) שֶׁכֶּסֶף הַכְּתוּבָה יִהְיֶה בְּכֶסֶף מְזוּמָן עוֹבֵר לַסּוֹחֵר מַמָּשׁ' כְּדַעַת רַבִּי מֵאִיר בַּגְמָרָא.
שיח שרפי קודש חלק ב – סימן ריח
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.