שיח שרפי קודש חלק ב – סימן קפב

רַבֵּנוּ לֹא שִׁבַּח אֶת עִנְיַן הַמַּגִּידוּת שֶׁהָיָה נָהוּג בִּזְמַנּוֹ, בִּגְלַל נִסָּיוֹן הַפִּרְסוּם וְהַכָּבוֹד הָרַב שֶׁהָיָה כָּרוּךְ בָּהּ, וַאֲפִלּוּ הַמַּגִּידוּת שֶׁנָּהַג בָּהּ הַמַּגִּיד מִטְרָהוִויץ, אוּלָם הִפְטִיר: "מֵחֲמַת שֶׁכְּשֶׁבָּא הַמַּגִּיד לְאֵיזֶה עֲיָרָה מְכִינִים אֶת עַצְמָם בְּנֵי הָעֲיָרָה לִקְרַאת בֹּא הַמַּגִּיד, כִּי הָיוּ סוֹגְרִים אֶת חֲנוּיוֹתֵיהֶם וּמִתְלַבְּשִׁים בְּבִגְדֵי שַׁבָּת וְכוּ' וּמְקַבְּלִים עַל יְדֵי זֶה הִרְהוּר תְּשׁוּבָה מֵחֲמַת כָּל זֶה יֵשׁ בִּדְבַר הַמַּגִּידוּת מַעֲלָה טוֹבָה".

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.