פַּעַם כְּשֶׁנָּסְעוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְרַבֵּנוּ מֵעִיר נֶעמִירוֹב לִבְרֶסְלֶב, נָסַע עִמָּהֶם גַם רַבִּי לִיפָּא שֶׁלֹּא הָיְתָה לִבּוֹ שְׁלֵמָה בְּהִתְקַרְבוּתוֹ לְרַבֵּנוּ, בְּאֶמְצַע הַנְּסִיעָה שֶׁנָּסְעוּ בַּלַּיְלָה, תָּעוּ בְּדַרְכָּם, וּבַבֹּקֶר חָזְרוּ עַל יְדֵי טָעוּתָם חֲזָרָה לְעִירָם נֶעמִירוֹב, כְּשֶׁבָּאוּ אַחַר-כַּךְ לְרַבֵּנוּ, סִפְּרוּ לוֹ אֶת סִפּוּר נְסִיעָתָם וְטָעוּתָם, אָמַר לָהֶם, "זֶה הָיָה לָכֶם מִשּׁוּם שֶׁאֶחָד מֵהַנּוֹסְעִים לֹא הָיָה לִבּוֹ שָׁלֵם בִּנְסִיעָתוֹ אִלּוּ הָיִיתֶם לְפָחוֹת מַשְׁלִיכִים אֶחָד מֵהָעֲגָלָה לֹא הָיִיתֶם טוֹעִים. "וָואלְט אִיר חָאטְשׁ אֵינֶעם אַרָאפּ גִּיוָוארְפְן".
שיח שרפי קודש חלק ב – סימן קנו
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.