שיח שרפי קודש חלק ב – סימן קלד

בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ דָּר בִּזְלַאטִיפָּאלִי, וְסָבַל שָׁם מְאֹד מִמִּתְנַגְּדִים, וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּסֵפֶר "חַיֵּי-מוֹהֲרַ"ן", שֶׁאָמַר, שֶׁסָּבַל שָׁם תַּרְתֵּי גֵּיהִנּוֹם, עַיֵּן שָׁם בְּסִימָן קט"ו, הָיָה פַּעַם, בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ שָׁם בַּמִּקְוֶה, בִּזָּה אוֹתוֹ אֶחָד מֵהַמְפֻרְסָמִים, וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁבָּא רַבֵּנוּ לְבֵיתוֹ, אָמַר לְרַבִּי חַיְיקְל: "אֲנִי כָּל-כָּךְ מְבֹדָד, עַד שֶׁאֵין לִי מִי שֶׁיָּגֵן עָלַי, "אִיךְ בִּין אֲזוֹי עֶלְנְד, אַז אִיךְ הָאבּ נִישְׁט וֶוער עֶס זָאל זִיךְ פַאר מִיר אָן נֶעמִין" וְכוּ' (וְהָלַךְ תֵּיכֶף רַבִּי חַיְיקְל לְבֵיתוֹ וְנָתַן לוֹ כַּמָּה סְטִירוֹת).

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.