שיח שרפי קודש חלק ב – סימן קכד

רַבֵּנוּ אָמַר: "רָאִיתִי, שֶׁכָּל אֲנָשַׁי יִהְיוּ עֲנִיִּים – וּבְכֵן פָּעַלְתִּי אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁיִּזָּרֵק בֵּינֵיהֶם "אַ מִיצֶעל" ("מִיצֶעל" בְּלַעַ"ז – הוּא כִּנּוּי לְעָשִׁיר הַהוֹלֵךְ לָבוּשׁ בְּכוֹבַע יָפֶה), וְכַוָּנָתוֹ, שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה בֵּין אַנַ"שׁ אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹנֶה, הַיְנוּ: שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָעוֹת יוֹתֵר מִשְּׁאָר עֲנִיֵּי אַנַ"שׁ. "אִיךְ הָאבּ גִּיזֶען אַז מַיינֶע אַלֶּע לַייט וֶועלְן זַיין אָרִימֶע לַייט, הָאבּ אִיךְ גִּיפּוֹעֵלְט בַּיי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סְ'זָאל זַאךְ דּוּרְךְ וַוארְפִין אַ מִיצֶעל".

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.