פַּעַם כְּשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ עִם בִּתּוֹ שָֹרָה מִגּוֹדֶל מַעֲלַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים, שָׁאֲלָה אֶת רַבֵּנוּ בִּדְאָגָה: "וְכִי מַה אֶפְשָׁר לַעֲשֹוֹת כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת מִצְוַות הַכְנָסַת אוֹרְחִים" ? עָנָה לָהּ רַבֵּנוּ: "מַה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת? יֵשׁ אוֹרֵחַ! עוֹד חֲתִיכַת מַפָּה (עַל הַשֻּׁלְחָן) וְעוֹד חֲתִיכַת חַלָּה..". "וָואס מֵיינְסְטוּ, אַ אוֹרַח! נָאךְ אַ שְׁטִיקְל טִישְׁטַאךְ... נָאךְ אַ שְׁטִיקְל קוֹלִיטְשׁ"..., כְּאוֹמֵר שֶׁכְּפִי שֶׁמַּרְבִּים בְּנוֹחִיּוּתוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ בִּצְרָכָיו וּבַאֲכִילָתוֹ כְּפִי אֶפְשָׁרוּתוֹ כֵּן גְּדוֹלָה הַמִּצְוָה. (וע"ע בספר "באר-מים-חיים עה"ת בפר' וירא (בראשית ח"י, ח; ח"ב עמ' יב) ).
שיח שרפי קודש חלק ב – סימן צז
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.