שיח שרפי קודש חלק א – סימן ז

יֵשׁ טָעוּתִים כָּאֵלֶּה בָּעוֹלָם, עַד שֶׁיְּכוֹלִין לִטְעוֹת עַל יָדָם לוֹמַר, שֶׁרְצִיחָה הִיא מִצְוָה... כַּאֲשֶׁר כְּבָר שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, קֹדֶם שֶׁסִּפֵּר מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל תְּפִלָּה שֶׁאָמַר, שֶׁהָיָה אֶצְלָם סְבָרוֹת וְהוֹכָחוֹת שֶׁרְצִיחָה הִיא מִצְוָה, וּכְפִי הַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו הָיָה, שֶׁרָאָה כָּתוּב בְּאֵיזֶה סֵפֶר שֶׁנִּמְצְאוּ וְהָיוּ אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה, שֶׁאמְרוּ שֶׁרְצִיחָה הִיא מִצְוָה... וְהָיָה לָהֶם סְבָרוֹת רַבּוֹת עַל זֶה. (שָׁם אוֹת ד').

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.