כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ פַּעַם אֶת רַבֵּנוּ מַדּוּעַ הֶחְשִׁיב הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב כָּל כַּךְ אֶת בִּתּוֹ מָרַת אָדְל, סַבָּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, עָנָה: "מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַיּוֹם הִתְהַלְכָה עִם כִּסּוּפִים להשי"ת, וְשָׁאֲלָה אֶת עַצְמָהּ מַה עוֹד יְכוֹלָה אֲנִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה לִרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ", "זִי אִיז אַרוּם גִּיגַאנְגֶען מִיט אַ פַאר בֵּיינְקְט הַארְץ וָואס נָאךְ וָואלְט אִיךְ גִּיטָאן אַ זַאךְ זָאל זַיין פַאר אִים לְרָצוֹן".
שיח שרפי קודש חלק ב – סימן עב
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.