שיח שרפי קודש חלק ב – סימן מו

ארַבֵּנוּ אָמַר: "הָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁצַּדִּיק אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹת, וּבְאִם הוּא טוֹעֶה הֲרֵי אֵינוֹ צַדִּיק "וֶוערְט עֶר אוֹיס צַדִּיק", אֲנִי אוֹמֵר שֶׁצַּדִּיק כֵּן יָכוֹל לִטְעוֹת וּבְאִם הוּא טוֹעֶה עֲדַיִן צַדִּיק הוּא "וֶוערְט עֶר נִישְׁט אוֹיס צַדִּיק".

ב[רַבֵּנוּ אָמַר: "פָּעַלְתִּי אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁמָּתַי שֶׁיְּדַבְּרוּ מִמֶּנִּי, יִהְיֶה לַמְדַבְּרִים הִרְהוּר תְּשׁוּבָה". "אִיךְ הָאבּ גִּפּוֹעֵלְט בַּיי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַז וֶוען מֶען וֶועט רֶעדְן פוּן מִיר זָאל מֶען הָאבְּן אַ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה":]

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.