שיח שרפי קודש חלק ב – סימן ד

כְּשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ עִם רַבִּי יוּדְל מֵהַנְהָגָה זוּ שֶׁצִּוָּה שֶׁלֹּא לְעַשֵּׁן מִקְטֶרֶת וּלְהָרִיחַ טַבַּק, אָמַר לוֹ "לִפְעָמִים עַל יְדֵי שֶׁרְגִילִים בָּזֶה יְכוֹלִים לָבוֹא לִידֵי אִיסוּר יִחוּד חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין לְהָרָגִיל בָּזֶה אֶת הַטִּיטוּן וְהַטַּבַּק בַּבּוֹקֶר כְּשֶׁקָם מִשְׁנָתוֹ, יֵלֵךְ לִפְנֵי הַתְּפִלָּה לְבֵית חֲבֵרוֹ לִשְׁאוֹל מִמֶּנּוּ מְעַט טִיטוּן וְטַבַּק, וַחֲבֵרוֹ לֹא יִהְיֶה בְּבֵיתוֹ וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לָבוֹא חַס וְשָׁלוֹם לִידֵי אִיסוּר יִחוּד".

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.