שיח שרפי קודש חלק ב – סימן א

רַבֵּנוּ אָמַר, כְּשֶׁאדָם נוֹפֵל וְשׁוֹקֵעַ לְתוֹךְ בּוֹץ וְטִיט אָסוּר לוֹ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְלִשְׁהוֹת שָׁם, רַק רֶגֶל בַּחוּץ רֶגֶל בִּפְנִים, רֶגֶל בַּחוּץ רֶגֶל בִּפְנִים, וְכַךְ הָרֶגֶל הָאַחֲרוֹנָה כְּבָר תִּהְיֶה בַּחוּץ, "אַז מְ'פַאלְט אִין בְּלָאטֶע טָאר מֶען דָּארְט נִישְׁט בְּלַיְיבְּן, נָאר אַ פוּס אַרַיין אַ פוּס אַרוֹיס, אַ פוּס אַרַיין אַ פוּס אַרוֹיס, אוּן דֶּער לֶעצְטֶער פוּס וֶועט זַיין אִין דְּרוֹיסְן". וְאַנַ"שׁ הָיוּ מַסְמִיכִים לָזֶה אֶת הַפָּסוּק "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה" וְאַף עַל פִּי כֵן "וְאֵין מָעֳמָד", שֶׁאינִי נִשְׁאָר בְּזֶה הַמַּעֲמָד שֶׁבִּיוֵן מְצוּלָה.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.