שיח שרפי קודש חלק א – סימן תקג

אֲזוֹי וִויא מוהרנ"ת זַ"ל הָאט אַמָאהְל גִּיזָאגְט לְאֶחָד מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים שֶׁהָיָה דָר בָּעִיר אוּמַאן וּשְׁמוֹ רַבִּי משֶׁה בֶּן רַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים, שֶׁהָיָה דַרְכּוֹ לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵיקוּת נִפְלָא וּמוהרנ"ת שִׁבַּח מְאֹד אֶת תְּפִלָּתוֹ. וְאַחַר כַּךְ לְאַחַר אֵיזֶה זְמַן נָפַל מִזֶּה מֵחֲמַת מִקְרֵי וּפִגְעֵי הַזְּמַן וְהִתְגַבְּרוּת הַבַּעַל-דָּבָר, וּמוהרנ"ת זַ"ל הָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה בִּבְחִינַת כִּי מְרַחֲמֵם יְנַהֲגֵם. וְעִקָּר הָרַחְמָנוּת הוּא עַל הָרוּחְנִיּוּת כַּמּוּבָן. וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: משֶׁה דִּי בִּיסְט אַרָאפ גִּיפַאלְן הֵייבּ אָן אוֹיף סְנַיְיעֶס מֵחָדָשׁ, וָוארְן אֲפִלּוּ אִיךְ אִיךְ הָאבּ שׁוֹין אַ וַויְיסֶע בָּארְד הָאבּ אִיךְ נָאךְ אוֹיךְ בְּדֵעָה צוּ וֶוערְן אֵין עֶרְלִיכֶער יוּד, וּבִפְרַט דִּיא וָואס דִּיא בִּיסְט נָאךְ אַ יוּנְגֶער מַאן (שם).

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.