שיח שרפי קודש חלק א – סימן תרמא

פַּעַם-אַחַת יָשַׁן הָרַב נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּחֲדַר מוֹהַרְנַ"תְּ, וְשָׁמַע אֵיךְ שֶׁמוֹהַרְנַ"תְּ מְסַדֵּר תִּקּוּן חֲצוֹת וּמִתְבּוֹדֵד לַאַחֲרֶיהָ וְאָמַר: "אַתָּה יוֹדֵעַ רָזֵי עוֹלָם" "דּוּא וֵוייסְט דִּי סוֹדוֹת פוּן דִּי וֶועלְט, דֶּער רַבִּי עֶר אִיז אַ סוֹד פוּן דֶּער וֶועלְט", וְאוֹתִי קֵרַבְתָּ לְרַבִּי כָּזֶה. וְהִתְחִיל לְבַקֵּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּצַיֵּת אֶת רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל וְיִתְקָרֵב אֵלָיו בֶּאֱמֶת. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סט"ו).

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.