מִקַּטְנוּתוֹ הִתְנַהֵג מוֹהַרְנַ"תְּ תָּמִיד בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּכְשֶׁהִתְנַסֶּה לִפְנֵי הַמְלַמֵּד בְּתַלְמוּדוֹ, הָיוּ מְחַפְּשִׂין שְׁאָר הַיְלָדִים קֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים וּמוֹהַרְנַ"תְּ זַצַ"ל אָמַר הַפֵּרוּשׁ בִּפְשִׁיטוּת, וְאָמַר: "וְכִי מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁאֵין לִי קֻשְׁיוֹת". וּשְׁאָר חֲבֵרָיו חִפְּשׂוּ קֻשְׁיוֹת, עַד שֶׁקִּלְקְלוּ הַפְּשַׁט וְהָיָה הַמְּלַמֵּד אוֹמֵר, שֶׁטּוֹב לוֹ יוֹתֵר אֲמִירַת הַפְּשָׁט שֶׁל מוֹהַרְנַ"תְּ מֵהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל שְׁאָר הַתַּלְמִידִים. (שם).
שיח שרפי קודש חלק א – סימן תרה
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.