שיח שרפי קודש חלק א – סימן תקצח

יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאֶחָד מֵהַטְּעָמִים, שֶׁבָּחַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לָדוּר בְּאוּמַן הָיָה כְּדֵי לְרוֹמֵם וּלְנַשֵּׂא אֶת מוֹהַרְנַ"תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁהָיָה לִבָּם נִשְׁבָּר מְאֹד וּכְשֶׁיִּרְאוּ, שֶׁיֵּשׁ אֶפִּיקוֹרְסִים גְּדוֹלִים כָּאֵלּוּ, יְחַיּוּ אֶת עַצְמָם עַל שֶׁהֵם לְפָחוֹת מַאֲמִינִים בַּה'. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.