שיח שרפי קודש חלק א – סימן שנא

הַמַּעֲשֶׂה מֵהַסּוֹחֲרִים, שֶׁנִּתְוַעֲדוּ עִמּוֹ סָמוּךְ לְנַאוְורִיטְשׁ, וּמַה שֶּׁהִפְלִיא לְדַבֵּר עִמָּהֶם כְּאִלּוּ הוּא אֶחָד מֵחֲבוּרָתָם, וּמַה שֶּׁכִּוֵּן לְאֶחָד מֵהֶם אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים וּבְחָכְמָה נִפְלָאָה לְהִתְעַלֵּם וּלְהִתְכַּסּוֹת גַּם מֵאִתּוֹ עַיֵּן בְּסֵפֶר "שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים", כֶּרֶךְ ו' אוֹת ה' בַּאֲרִיכוּת (ראה להלן סימן תע"ב). שָׁמַעְתִּי כָּל זֹאת בַּאֲרִיכוּת מִפִּי אָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבִּי שְׁמוּאֵל מִטֶעפְּלִיק שֶׁנָּסַע אִתּוֹ, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר "חַיֵּי-מוֹהֲרַ"ן" סִימָן קנ"א, קס"ג. (שָׁם אוֹת ל"ו).]

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.