כִּי כַּאֲשֶׁר גָּבְהוּ שָׁמַיִם מֵאֶרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְּרָכָיו יִתְבָּרַךְ מִדַּרְכֵּינוּ וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵינוּ, יֵשׁ אֲשֶׁר בְּשִׁפְלוּת דַּעְתֵּנוּ - שְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד וּלְאֵין סוֹף עוֹמֶק, וְהֶעֱלֶם תְּבוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְבִלְתִּי הָפְכִּיִים יֵחָשֵׁב. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: "אֲנִי מַאֲמִין שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מֵהַמְּשׁוּלָשׁ מְרוּבָּע"... (כּוֹכְבֵי אוֹר, אֱמֶת וֶאֱמוּנָה אוֹת י).
שיח שרפי קודש חלק א – סימן תי
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.