שיח שרפי קודש חלק א – סימן שצה

אָמַר: שֶׁעַכְשָׁו, שֶׁיָּצְאוּ הַתְּפִלּוֹת שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם, עֲתִידִין לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן כְּשֶׁהוֹלֵךְ יוֹם אֶחָד שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתָם, וּבְצֵרוּף הֶכְרֵחַ הַתּוֹרָה לְהַתְּפִלָּה יְבֹאַר לָנוּ שֶׁכְּמוֹ-כֵן בְּסוֹף יָמָיו, וְהָעִקָּר אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, שֶׁזָּכִינוּ לְתוֹרָתוֹ בְּסִפְרֵי "לִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת" - עֲתִידִין לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, כְּשֶׁהוֹלֵךְ יוֹם שֶׁאֵין לוֹמְדִים אוֹתָם. (שָׁם אוֹת כ"ד).

מקור הטקסט: תורת אמת.