מַה שֶׁאָמַר אַדְמוּ"ר זַצַ"ל, שֶׁכָּל תִּינוֹק שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ קֹדֶם שֶׁבַע שָׁנִים, יִהְיֶה שָׁמוּר מִן הַחֵטְא עַד יוֹם חֲתֻנָּתוֹ כִּמְדֻמֶּה לִי, שֶׁלֹּא אָמַר זֹאת רַק לְעִנְיַן מִקְּרֵה-לַיְלָה, וְכֵן מוּבָן מֵהַזְּמַן שֶׁתָּפַס לָזֶה. וְגַם נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי, שֶׁהָיְתָה כַּוָּנָתוֹ גַּם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, לְכָל תִּינוֹק שֶׁיָּבוֹא אֶצְלוֹ קֹדֶם שֶׁבַע שָׁנִים, וִיקַיֵּם כְּמַאֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה וַאֲמִירַת הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים וְיָדַעְתִּי מֵאֶחָד שֶׁבָּחַן זֹאת, וְכֵן הֲוָה. (שָׁם עמ' פ"ט).
שיח שרפי קודש חלק א – סימן שסח
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.